במהלך עבודת התכנון של פרויקט השילוט והתוכן לשמורת עין גדי, לקח אותנו דודי, מנהל השמורה, למקום קסום, קרוב מאוד למסלול ההליכה ההומה של נחל דוד, ועדיין נסתר וסמוי מן העין.

זהו מצפה יעלים. כך הוא נראה לפני השיפוץ והכנסת התכנים.

מצפה יעלים הוא מבנה תצפית עשוי אבן לקט מקומית. רשות שמורות הטבע הקימה את המבנה בשנות ה-70 כדי לאפשר צפייה ביעלים של עין גדי. מול המצפה נזרע עשב (עשב רודוס) שהושקה בימות הקיץ במטרה למשוך את היעלים למרעה ירוק במקום מוגן בלב המדבר הצחיח. במהלך התחקיר דיברתי עם רבים מוותיקי רשות הטבע והגנים אך לא הצלחנו למצוא תיעוד על מועד הקמתו של מצפה יעלים, מי תכנן ומי הקים אותו. גם הקשר לנופלי העדה הדרוזית לא התברר עד תום, אך נראה כי בנאים דרוזים בנו אותו, בתקציב של עמותת יד לבנים הדרוזים, לזכר הנופלים הדרוזים. כך גם כתוב בשלט בכניסה למצפה. המצפה פעל כמה עשורים וננטש. 

עדכון של עזרי אלון, מנהל השמורה משנת 1979:

"באמצע שנות השבעים רעיית יתר של יעלים בנחל דוד פוגעת בצמחייה- רש"ט מגדלים עשב רודוס כמענה – הצלחה וריכוזי יעלים בחלקת הרודוס – אם כבר אז… אורי צאן מגייס תרומה מהמגזר הדרוזי לבניית המבנה לתצפית – שנת 1977 לערך המבנה בהקמה – ובמשך שנים תפקד מצויין למבקרים וליעלים (הקפדנו על השקיית הרודוס וחידושו) – בחלוף הזמן ומסיבות ממשקיות מקצועיות (מחקר של עדנה חכם) ננטשה חלקת הרודוס."

תמונה משעשעת מהרשת, צלם ומועד לא ידועים, עדות לקיומו של שלט הכוונה למצפה יעלים מתישהו.

מיד כשראינו את המבנה הנטוש נשבינו בקסמו, והצענו לרשות הטבע והגנים לבצע במקום שיפוץ קטן ולהפוך אותו למרכז תוכן קטן, המספר על שמירת טבע בעין גדי, ונותן מידע על החי בנווה המדבר. גודלו של המבנה אינו מאפשר שהות של קהלים גדולים, והוא מיועד לקבוצות קטנות, קבוצות איכות ומבקרים בודדים שזמנם בידם.

צוות השמורה ערך שיפוץ מינימלי במבנה היציב, אשר שנותיו אינן ניכרות בו, ובשביל הגישה אליו, ועופר ואני ביצענו בו פרישה של תכנים, תוך שמירה על אופיו כמבנה תצפית שקט.

בכניסה למבנה הקטן נשמר השלט ההיסטורי המספר על תרומתם של הנופלים בני העדה הדרוזית להקמת מדינת ישראל. לידו הוצב שלט נוסף ובו סופר על פועלה של העדה הדרוזית בדרום מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, פעילות צבאית ואזרחית כאחד. סיפור היסטורי לא מוכר.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, פעלו דרוזים רבים לאורך גבולה המזרחי והדרומי, הרחק מכור מחצבתם בגליל ובכרמל, ותרמו תרומה משמעותית לביסוסה של המדינה הצעירה. בעלי מקצוע דרוזים ביצעו עבודות תשתית מורכבות ומסובכות במדבר. בעלי מקצוע דרוזים הקימו תשתיות במפעלי ים המלח וגידרו את שמורת "חי בר" בערבה לאורך עשרות קילומטרים. חוצבים וסתתים דרוזים פרצו את מעלה העצמאות בצלע מכתש רמון. בנאים דרוזים בנו את הבתים הראשונים במצפה רמון ובקיבוץ עין גדי.  שומרים ומאבטחים דרוזים הגנו על מתקני שאיבה וקידוחים לאורך הגבול עם ירדן. חיילי היחידה הדרוזית סייעו בשמירה על גבולה המזרחי של ישראל. מפקדת יחידה 299 ישבה בירוחם, וחייליה היו פרושים לאורך מוצבי הגבול המזרחי של ישראל ולאורך צירי התנועה הארוכים של הנגב והערבה. חיילים דרוזים רבים נהרגו בהיתקלויות הגבול מול חוליות פדאיון מירדן ומסיני, בהגינם על החיים בנגב. (בכתיבה השתתף סלמן אבו רוקון, מוותיקי רשות הטבע והגנים). 

סלאמה אבו סלאח ונאיף נטור, מדלית אל כרמל, קיבוץ עין גדי, 1974. בקיבוץ פעלה, בשנותיו הראשונות, קבוצה של בנאים דרוזים שהשתתפו בבנייתו וקשרו קשרים קרובים עם חבריו. (מקור: ארכיון קיבוץ עין גדי).

לאורך הקיר האחורי של המבנה הוצבו טקסטים ותמונות על שמירת טבע בעין גדי, והושם דגש על הנמרים והניסיון הנואש לשמרם, ניסיון שכשל. 

הזואולוג גיורא אילני ואחד מנמרי מדבר יהודה, 1984. התמונה באדיבות משפחת אילני.

על הקיר ממול, לאורך החלונות, נפרש שלט מידע גדול ובו פרטי טריוויה חביבים על היעלים והציפורים של עין גדי (הידעתם, למשל, שהשרקרק הגמדי זולל דבורים, אך לפני כן מפריד בין הדבורה לעוקץ בחבטות מקור עזות?)

מעבר לחלון הוצבו נגזרות מתכת של יעלים בפוזות שונות. האזור אליו מופנים החלונות של מצפה יעלים הוא חבוי יחסית, וגם פגוע נופית – יש בו שרידי מטעי תמר, שפכי עפר ונוף לא מרהיב בסטנדרטים של עין גדי, ולכן הרשינו לעצמנו לחרוג ממנהגנו ולייצר אובייקטים בולטים ופיסוליים הנשקפים לעיני הצופים ממצפה יעלים.

אוצרות: שרון עמבר, עיצוב: עופר קוטלר, איור: הילה פלד, עיצוב גרפי: אורנה אלבויים

ביצוע: פילקובסקי, מזמין: רט"ג