(והשם האמיתי ארוך עוד יותר, כי הוא גם מגדיר את השנים בהן עוסק המוזאון ולא רק את הגיאוגרפיה שלו, 1945-2016).
ביקרתי שם במהלך ביקור קצרצר בורוצלב היפה. תמיד חשוב לראות איך אחרים מתמודדים עם ביצוע של מוזאון עירוני היסטורי, ובטח של עיר שמצד אחד לא מצויה בעשיריה הפותחת של הערים ההיסטוריות החשובות בעולם (או אפילו באירופה), ומצד שני ההיסטוריה שלה, ובעיקר בעת החדשה, כל כך קשה, אכזרית, רבת נרטיבים.
ובכן, המוזאון יפה, חכם, אלגנטי, משתמש נכון בכלים המוזאליים, מעניין ואסתטי מאוד. אני לא מומחית גדולה בהיסטוריה של פולין, או בדרך שבה פולין מספרת לעצמה ולאחרים את ההיסטוריה שלה בעת החדשה, אבל קוראת עיתונים כמו כולנו, ואי אפשר לפספס את העובדה שהמוזאון הזה מיישר קו עם הנרטיב הלאומי העכשווי של פולין – אנחנו קורבנות, נשחקנו על ידי אימפריות רבות עוצמה על לא עוול בכפינו ובלי שום שיתוף פעולה מצידנו, שרדנו והיום כולנו פולנים לאומיים גאים. אין לי שום כוונה להתווכח עם הנרטיב הזה, רק לבדוק איך הוא מוצג בכלים מוזאליים באמת טובים.
פיסקה קצרצרה על ההיסטוריה של ורוצלב, בחסות ויקיפדיה: "בשנת 1335, לאחר 350 שנות שלטון פולני, עברה העיר לשלטון גרמני, תחילה בידי מלכות בוהמיה, כחלק מן האימפריה הרומית הקדושה. במאה ה18, במסגרת מאבקי הכתר האוסטרי, נפלה העיר בשנות ה-1740 לידי ממלכת פרוסיה ולאחר מכן בשטח גרמניה(אז נקראה ברסלאו), והיא סופחה למדינה הפולנית החדשה לאחר מלחמת העולם השנייה. רוב תושביה הגרמנים גורשו מיד לאחר מלחמת העולם השנייה (מאוכלוסייה של כ-630 אלף בשנת 1939 נותרו 171,000 בשנת 1946). רבים מהגרמנים שנותרו נדחקו בשנים שלאחר המלחמה, ופולנים שגורשו משטחים שסופחו לברית המועצות במזרח פולין התיישבו בעיר."
ובכן, זהו סיפורה של עיר עם עבר פולני עתיק, שהיתה עיר גרמנית במשך מאות שנים, וכללה בתוכה אוכלוסיה יהודית גדולה ומבוססת (ובה גם משפחתה של סבתי), עברה שואה וחילופי אוכלוסין אכזריים אחרי מלחמת העולם השניה, והיום היא עיר פולנית (עם מרכיב אוקראיני בולט) שגם שינתה את שמה מברסלאו לורוצלב. נרטיב לא פשוט לעיכול ולהצגה. ובמוזאון העירוני של ורוצלב עושים עבודה מצוינת.
המוזאון יושב במבנה תעשייתי לשימור מלבנים אדומות
התצוגה מתנהלת באופן כרונולוגי, החל בשנות ה-30 השלוות, ערב הכיבוש הנאצי, דרך שנות המלחמה, הרס וורוצלב בידי בעלות הברית, משבר חילופי האוכלוסין שאחריה, מוראות הכיבוש הסובייטי משולבות במבט נוסטלגי מקסים על שנות ה-60 וה-70, שנות ה-80 הסוערות ועליית סולידריות, ועד פולין של ימינו. הקהל זורם דרך חדרים בגדלים שונים, כל גומחה מנוצלת.
התצוגה מתרכזת בסיפור, יש בה לא מעט מוצגים, חלקם אותנטיים, אבל כל המוצגים משמשים ככלים לקידום הסיפור. גם אמצעי מדיה וכלים אמנותיים משמשים להעברת המסר בצורה יפיפייה.
בחדר הראשון מתוארים החיים בברסלאו של לפני מלחמת העולם השניה כאידיליה שלווה ותרבותית. תמונות היסטוריות מברסלאו ולבוב מוקרנים על מי הנחל השלווים:
תצוגת הכלים הישנים (שאני מכנה בחיבה "תצוגת פרימוסים") משמשת כדי לספר שבעיר חיו לפני מלחמת העולם השניה שתי אוכלוסיות, משתי תרבויות שונות – גרמנית ופולנית. הכלים מייצגים את התרבות החומרית של כל אחת מהתרבויות:
החדר הבא מתאר את הכיבוש הנאצי של ספטמבר 1939. השלווה הבורגנית מופרת, פלישת הכוחות הגרמנים מוקרנת על הקיר, קולות מלחמה, להבות אש מוקרנות על הווילונות, כיסא מונח על צידו בפינת החדר, מסמל את הפרת השלווה:
תקופת הכיבוש הנאצי מתוארת במספר חדרים. אחד מוקדש לזוועות השואה. בניגוד למוזאוני שואה "רגילים" שאני מכירה, כאן הוקדשו יחס ושטח שווים לקורבנות השואה היהודים ולקורבנות הפולנים, חלקם לוחמי חירות וחלקם אזרחים מין השורה. בחלק מהמקרים – שם המתים מצויין, הם אינם מאסה אנונימית. כיוון שהמוזאון מיועד בין השאר לתלמידים, חלקם צעירים, התמונות הקשות של השואה מוקרנות בתוך ארגזים מוגבהים, כך שרק בוגרים יוכלו לצפות בהן. ראוי ונכון בעיני.
נקפוץ לאחד החדרים המרשימים בעיני בתצוגה, המספר על חלוקת אירופה בין המעצמות לאחר סיום המלחמה. במרכז החדר מוצב משחק שחמט גדול, שכל אחד מהכלים שלו מייצג את אחד האישים שהשתתפו בתהליך (היה יכול להיות מעניין להפוך את זה למשחק אמיתי, עם כלים זזים) ומתקרת החדר משתלשלים עפרונות צבעוניים עימם ציירו מחדש את הגבולות, כמו טילים מונחים, משסעים את אירופה לגזרים. שימוש יפיפה בסימבוליקה אמנותית כדי להעביר מסרים מורכבים.
חלל נוסף שסיקרן אותי מאוד עסק ביישוב מחדש של האזור אחרי מלחמת העולם השניה. נעשה כאן שימוש בקרון רכבת, שאצלנו מתיישב על אסוציאציה אחרת לגמרי, אשר בו נעו ונדו משפחות שלמות ברחבי היבשת, בחפשן בית חדש. מהתקרה תלויים רמקולים מכוונים מהם נשמעות עדויות בפולנית.
לוח המדור לחיפוש קרובים:
רוב החלק הזה של התצוגה בפולנית, אז אני נמנעת מלנתח את הנרטיב הקשה הזה ודרכי הצגתו, למרות שזה מאוד מסקרן אותי.
החלל המסקרן ביותר להצגת הכיבוש הסוביטי כולל עדות מצולמת (שאינה נמנעת מפרטים גרפיים) של אסירה פוליטית בכלא הסובייטי, המתארת את תקופת מאסרה, החקירות והעינויים שעברה. החלל בו מוצגת העדות מרשים במיוחד. פריטי לבוש, שרשרת, תיק נשי, מטריה, נמוגים אל הקירות הלבנים של החדר שבמרכזו מדרגות עץ ובהן משולב מסך העדות. אמצעים אמנותיים מעבירים מסר מורכב של מציאות כאוטית, וגם כאן התמונות הקשות נחסכות ממבקרים צעירים מידי.
מכאן ואילך – רצף של חללים מעוצבים בסגנון אקלקטי וצבעוני שעוסקים בשנות השישים, שבעים, שמונים מזוית נוסטלגית מאוד – דירה סובייטו פולנית עם המון חפצים תלויים מהתקרה וטלויזיה משדרת סרט מצוייר שעורר גם אצלי את גלי הנוסטלגיה:
חלל שלם מעוצב בצבעוניות בולטת שהוקדש לתרבות המערב שהסתננה מעבר למסך הברזל באמצעות ז'ורנלים צבעוניים ותרבות פופ:
פיר המעלית הוקף בקירות זכוכית שיצרו משהו בין קיוסק לחנות סידקית מלאה מוצרי צריכה נוסטלגיים:
קיר שלם מלא מגירות, ובכל מגירה סיפורו של חוקר, אמן, סופר, איש רוח מהאזור:
לקראת היציאה – אוסף של שלטי רחוב מוורוצלב, החל מהשמות הגרמניים, דרך השמות מהתקופה הקומוניסטית ועד ימי הרפובליקה הפולנית. שלטים המסמנים את השינויים ההיסטוריים שעברה וורוצלב במאה האחרונה.
לאורך מסלול ההליכה מסומן על הרצפה ציר הזמן ההיסטורי.
חלל התצוגה גדול למדי, בן שתי קומות, ומחולק ללא מעט חללים קטנים ונושאיים, חלקם חדרים שעוברים דרכם ואחרים שמשקיפים לתוכם. סקרתי כאן רק חלק מהחללים, שמציגים הכי טוב את המאפיינים העיצוביים והאוצרותיים של המוזאון הזה.
ממליצה מאוד לבקר בו לכל מי שמתעניין בהיסטוריה המקומית, ובאיך מציגים אותה.
לאתר המוזאון: https://www.zajezdnia.org/
המלצה חמה בטריפאדוויזר:
אוצרת נודדת 