צד עתרת הוא אתר יחודי, המשלב ארכיאולוגיה עם גיאולוגיה, צלבנים, מוסלמים ורעידות אדמה בנוף עוצר נשימה מעל הירדן. בשנתיים האחרונות ביצעו אשכול ערים גליל מזרחי והקרן לשטחים פתוחים פרויקט שיקום, הנגשה ותכנים לאתר, אשר הפך אותו מגבעה זנוחה שרק יודעי ח"ן הכירו, לאתר מונגש, קל לביקור ומרתק. עופר קוטלר המציא ועיצב, אני תרמתי אוצרות וטקסטים, בתיה עופר ערכה אותם, מרים פיינברג ומוש תרגמה לאנגלית, פאוזי אברהים לערבית, אורנה אלבויים עיצבה גרפית והילה פלד איירה איורים נהדרים. דדו ליין הדפיסו, בנו והתקינו את השלטים בשטח.

בתמונה האחת, שקד ויונתן בסיור מקדים באתר, בחורף לפני שנתיים, הולכים על שרידי החומה הצלבנית מעל הירדן. בתמונה השניה, החומה הצלבנית לאחר ביצוע עבודות שיקום וייצוב לחומה, הוספת מעקה ושילוט הסבר, סתיו 2018.

בשנת 1178, פנו אבירי המסדר הטמפלרי לבאלדווין הרביעי, מלך ירושלים, בבקשה לבצר את הגבעה השולטת על מעברות הירדן, ולהופכה למעוז צלבני. המלך הסכים ונסע לגליל בראש צבאו. העבודות החלו בסתיו 1178 ונמשכו עד אביב 1179. לאחר שהוקמו התשתיות והחומה, חזרו המלך וצבאו לירושלים והאבירים הטמפלרים המשיכו בעבודות הבינוי. המוסלמים כעסו על שבירת הסטטוס קוו ארוך השנים, אשר קבע כי המעבר במעברות הירדן חופשי לכל הצדדים, ומנהיגם, צלאח א דין, פנה לאבירים הטמפלרים והציע לרכוש מהם את המבצר ב-100,000 דינר על מנת להורסו. אנשיו של צלאח א דין שמעו את תכניתו של מפקדם והציעו לו: תן לנו את הכסף ואנחנו נהרוס את המבצר. וכך היה.

שתי מתקפות נערכו על המבצר. הראשונה נערכה במאי 1179 ונכשלה. המתקפה השנייה נערכה באוגוסט 1179. המוסלמים כבשו אחד ממגדלי השמירה וחפרו מנהרה עמוקה מתחת לחומה. לאחר חמישה ימי חפירה הבעירו את המנהרה וחומת המצודה קרסה. המוסלמים פשטו לתוך המצודה, הרגו מאות מאנשיה ולקחו בשבי את הנותרים, ושלל רב עמם. גופות ההרוגים הושלכו לבור מים בתחומי המצודה והביאו לפריצת מגיפה קשה שהפילה חללים רבים וגרמה לנטישה מהירה של המצודה.

כל הסיפור הזה מסופר בסדרת שלטים מצויירים, הממוקמים לאורך החומה המזרחית של המצד, משם פרצו המוסלמים. המאיירת הנהדרת הילה פלד יצרה שפה ייחודית של "קומיקס צלבני", המבוסס על אמנות צלבנית, ומספר בדרך מחוייכת את סיפור הקמתו ונפילתו של מצד עתרת. עופר קוטלר עיצב את השלטים כספרים פתוחים:

המוסלמים כובשים את המצודה

המתקפה המוסלמית הראשונה

משא ומתן על עתיד המצד

למי שמתעמק, מחכים פרטים קטנים ומשובחים כמו זה:

משום מה לא מאמינים לנו שלא מדובר באיורים שהעתקנו מספרים צלבניים עתיקי יומין, אז הנה סקיצת עיפרון לאישור ששלחה לנו הילה:

הממצאים הארכיאולוגיים מצביעים על כך שהמתקפה המוסלמית על מצד עתרת התרחשה בהפתעה גמורה, בעיצומן של עבודות הבינוי. בשטח נמצאו זרוקים כלי עבודה וחומרי בנייה שבעלי המלאכה השליכו במנוסתם למצוא מחסה מחצי המוסלמים. בין השאר נמצאו באזור זה אתי חפירה, מעדרים, מכושים, מריצה, כלי טיח, מספריים, גלגלי עגלה ועוד. בכלי גדול ובו טיט לבנייה נמצאו ראשי חץ אשר נורו במהלך הכנתו ושקעו בו. מצד עתרת הוא אתר יחיד במינו, אשר בנייתו נפסקה בפתאומיות וניתן ללמוד כאן על שיטות העבודה והבנייה שהיו נהוגות בימי הביניים. באופן מפתיע, מרבית כלי הבנייה הקדומים דומים מאוד לכלים בהם אנחנו משתמשים כיום.

רובד נוסף המייחד את גבעת עתרת הוא העובדה שהגבעה עצמה ממוקמת על קו שבר גיאולוגי, קו משני לבקע הירדן אדיר המימדים. הבקע הוא תוצר של תזוזה אנכית של שני לוחות  סלע אדירים, הלוח הערבי והלוח האפריקאי, זה צפונה ואחיו דרומה. התנועה מתרחשת בצורת זעזוע חזק, רעידת אדמה, לאורך הבקע אחת ל-100 עד 200 שנה במשך מליוני שנים. זיזי סלע לאורך תנועת הבקע צפונה ודרומה "מתקמטים" והופכים לגבעות ואף לרכסי הרים גבוהים. כזו היא גם גבעת עתרת, הניצבת מעל בקע הירדן. בכל "קימוט" שכזה, נע חלקה המזרחי של הגבעה צפונה, וחלקה המערבי נע דרומה. בכל רעידת אדמה נעים שני חלקי השער הצלבני, כל אחד לכיוון מנוגד, וכיום, 900 שנה אחרי שנבנה, ניתן לראות גם בעין בלתי מיומנת כי שני חלקי השער מוזחים זה מזה.

גם מחשוף החומה הענקי שניצב בצפון המצודה מבוקע לשניים ונראה כניצב על בלימה:

ועוד רובד בסיפור הרב שכבתי המרתק של גבעה צנועה זו, הוא סיפור מיתולוגי, שראשיתו במיתולוגיה קדומה של יהודי הגליל, אשר התגלגל לסיפור מוסלמי מקומי, הקושר את גבעת עתרת, ואתרים נוספים בגליל המזרחי, ליעקב אבינו ובניו.

על פי חלק מהמסורות, בעתרת הוקם אוהל יעקב. כאן חצה יעקב את הירדן בדרכו חזרה מארם נהריים, זהו מעבר יבוק בו נלחם יעקב במלאך ולכאן באו בניו עם הכותונת הטבולה בדם של יוסף אחיהם. שמו המוסלמי הקדום של המקום "בית אל ח'אזן", בית הדמעות, מבטא את אבלו של יעקב לאחר שנודע לו גורלו של בנו האהוב.

בשלט ההסבר ציטטתי את סיפור יעקב המבכה את מות בנו הן מהמקרא, מקור הסיפור, והן מהקוראן, המקדש גם הוא את גיבורי המקרא. (במאמר מוסגר, תפילתי למי שלא יהיה, שהטקסט הקטן הזה יתחמק מעיניהם של הונדלים, המרססים זה את עיקרי אמונתו של זה)

כמו בכל האתרים בהם אנחנו עובדים, גם כאן המידע כולו מופיע בשלוש שפות – עברית, ערבית ואנגלית. במצד עתרת זה מובן מאליו, שכן הסיפור מבוסס על מתח מוסלמי – נוצרי, וגיבוריו הם מלך צלבני עול ימים מול מנהיג צבאי מוסלמי נערץ.

הקוראים הראשונים של השלטים, דקות אחרי שהוצבו באתר

שלט נוסף, על תקופה אחרת לגמרי, מספר על מעברם של כוחות אנז"ק למרגלות גבעת עתרת בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בדרכם לגרש את הכוחות העות'מאנים אל מעבר לירדן.

ותמונת הסיום של עופר, ההוגה, המעצב והאיש עם הסרבל:

ולסיום סיומת, שיר של יהודה עמיחי, שנכתב במקור על ביקור מלכת שבא בירושלים, אבל כאילו נכתב על גבעת עתרת, שאפשר לראות ממנה, ביום עם ראות טובה, את בטנת העולם, הקרועה קצת…