המהפך שעבר על מכתש רמון בכמעט שבעים שנה ובאלף מילה.

(נערך מחדש,25.1.17)

התבקשתי להכין מחקר קטן על מתחם "התנור" בגן לאומי בהקמה "צבעי הרומן" ועל המעבר שעבר מכתש רמון מאתר מחצבות מאובק לאתר תיירות יפיפה מאז קום המדינה ועד ימינו.

המחקר מבוסס על עבודותיו של בן דרורי, פקח רט"ג והמומחה בהא הידיעה לשיקום גיאו אקולוגי והאחראי על השיקום הנפלא שבוצע במכתש רמון ועל ראיון עם גיאולוג חברת נגב מינרלים, חנוך סער, שמכיר הכי טוב את הצד החוצב של המטבע.

מכתשי הנגב, אשר מכתש רמון הוא הגדול שבהם, מהווים תופעה גיאולוגית ייחודית בעולם. אלה עמקים שבהיקפם קירות זקופים, וניקוזם מתבצע על ידי נחל יחיד. המכתשים התפתחו בתהליכי בלייה שפעלו אל תוכם של קמרים, אשר בנויים שכבות קשות (דולומיט) המונחות על שכבות רכות (אבן חול וחרסיות). תהליכי הבלייה הייחודיים שיצרו את מכתש רמון חשפו שכבות סלע שונות מתקופת הטריאס ועד תקופת הקרטיקון התחתון, מהלך של כ-150 מליון שנה. החפירה לעומק הגיאולוגי הזה חשפה מחצבים יקרי ערך לפני האדמה, והפכה את מכתש רמון לאתר חציבה נחשק מאוד.

כך נראה אזור המחצבות לפני תחילת העבודות. התמונה מתוך סקר מקיף שערכה חברה בריטית עבור ממשלת ישראל:

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-1

העשור הראשון, 1948-1960:

ראשיתו של העשור עם הקמתה של מדינת ישראל. ישראל שלחה משלחות סקר של המכון הגיאולוגי לרחבי הנגב, במטרה למפות אזורי הפקת מחצבי תעשייה פוטנציאליים. במכתש רמון נמצאו חרסיות מסוגים שונים וגבס בכמות גדולה. הסקרים היוו בסיס לתכניות ארציות המהוות את הבסיס לתכניות המתאר הארציות. בתכניות הוגדר מכתש רמון כאזור כרייה וחציבה, ללא כל התייחסות לערכי הטבע שבו.

בעשור זה החלו פעולות החציבה במכתש רמון. החומרים שנחצבו היו בעיקר חרסיות וגבס. החרסית דמויית הצור (חד"צ) נכרתה בתחילה במנהרה, אשר במהרה התגלתה כיקרה ובעייתית לתפעול, בעיקר עקב מי התהום הגבוהים באזור. החומר נחצב מעתה בבורות פתוחים. מחצב החרסית, אשר נמצא בתת הקרקע, נכרה כחומר גלם לתעשייה וזאת לאחר חציבת שכבות סלע גיריות וחשיפת מרבץ החרסית לאוויר באתרים מקומיים התגלו והופקו כיסי חד"צ באיכות גבוהה מאוד, אשר היוו מילוי של חללי המסה קארסטיים בשכבת אבן גיר ביטומנית שנמצאת מתחת לשכבת החרסית. החד"צ, שהיה בעל אחוז גבוה מאוד של אלומינה, שימש בעיקר לייצור תעשייתי של לבנים חסינות אש לבניית כבשני תעשייה (שמוט). החומר יוצא ברובו דרך אילת לאיראן, ומיעוטו לאירופה ולשוק המקומי.

בקטע סרטון זה, מ-1957, ניתן לראות כיצד בוצעה החציבה בפירים אופקיים, והחומר הועמס למשאיות:

שתי חברות עיקריות פעלו במכתש. הראשונה – חברת "רמון" שהיתה שייכת לקיבוץ שדה בוקר ולחברת "אבן וסיד" ועסקה בחציבה ועיבוד של גבס, והשניה "החברה לחרסית וחול זך נגב" שהוקמה בשנת 1953 והיתה שייכת ל"מחצבי ישראל" – חברה ממשלתית.

כך הוגדר מכתש רמון באחד הסקרים (1953). ריכוז חומרים לחציבה ותו לא:

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-2

התארגנות באחד מאתרי החציבה הראשונים, פנורמה מאותו סקר בריטי:

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-3

חציבה ידנית של גבס במכתש, שנות החמישים (מתוך ספר יובל השישים לחברת אבן וסיד):

%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%93-5

העשור השני, 1960-1970:

עשור זה מתאפיין בהקמתם של גופי השימור הראשונים במדינת ישראל. רשות שמורות הטבע הוקמה בשנת 1963, ובשנת 1965 הוכרז על הקמתן של שמורת "מצוק הצינים" הכוללת את מזרח מכתש רמון, ושמורת הטבע "הר הנגב" בה נכלל חלקו המערבי של המכתש. במקביל, המשיכו פעולות חציבת חומרי הגלם באזורים המותרים לחציבה ולכרייה.

בשנת 1967 הקימה חברת "חרסית וחול זך בנגב" מפעל להשבחת חרסית דמויית צור (חד"צ) ולקליית החרסית לייצירת חומרים חסיני אש במרכז המכתש. תוצרי המפעל מיוצאים למדינות באסיה ובאירופה ולתעשייה הקרמית בישראל.

תהליך הייצור כלל כמה שלבים, אשר בוצעו כולם באתר:

  • חציבת החד"צ והובלתו למפעל.
  • גריסה – החומר נגרס ונופה לגודל גרגיר של 0-2.1.2 מ"מ.
  • החומר הגרוס הושבח ע"י מפרידים מגנטיים. בהתחלה היו אלה מפרידים אלקטרומגנטיים שצרכו חשמל רב, והם הוחלפו ב"פרמננט מגנט" שלא צרכו חשמל.
  • החומר המועשר בברזל הוסט מהתהליך באמצעות המגנט.
  • החומר "המבורזל" סופק לחברת נשר לייצור מלט.
  • החומר הנקי יותר מברזל הועבר להמשך התהליך במפעל.
  • החומר הוכנס למערבל בו הוספו לו מים שנספחו בחרסית. החומר הרטוב הועבר לקומפקטור והפך ל"פלאקסים", שבבים בגודל אצבע.
  • השבבים הועברו ל"תנור אופקי סובב" אשר הטמפרטורה בו עמדה על 1400-1600 מע' צ'.
  • התוצר נע במסוע והועמס למשאיות.

הובלת התנור האופקי הסובב בכביש המפותל ממצפה רמון ועד לאתרו בתוך המכתש:

מבט מלמעלה על המפעל לייצור לבנים חסינות אש (1967):

%d7%9e%d7%a4%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a6

3  העשור השלישי, 1970-1980:

כמה תכניות אב גדולות החלו לדון בכל שטחי מכתש רמון כעל אזור לשימור טבע ונוף, הרחבת שמורות הטבע והמנעות מפעילות צבאית בשטחו לאחר הנסיגה מסיני.

במקביל נמשכו הפקת המחצבים והייצור התעשייתי במתחמי המחצבות והתעשייה במכתש. המהפיכה באיראן (1979) ניתקה את הקשרים עם הלקוחות העיקריים של מפעל החד"צ, אך שווקים חדשים שנפתחו באירופה, ובעיקר במזרחה, וחיפו על האובדן.

העשור הרביעי, 1980-1990:

היסודות שנבנו בעשור הקודם מתחילים לשאת פרי: תכנית מתאר מחוזית חדשה למחוז דרום (תמ"מ 4, 1982) מכריזה על הרחבתן של שטחי שמורות הטבע במכתש רמון, שעתה משתרעות על שטח של 165 קמ"ר, והשטח הלא מוגן מצטמצם ל-85 קמ"ר בלבד. בכל שטח המכתש אין שטחי אש או שטחי אימונים של צה"ל. מכינים את מכתש רמון לקליטת קהל. מוכרזים אתרי התיירות הראשונים במרחב (הנגריה, חאן סהרונים, נחל ארדון, הר ארדון ועוד) ודרכי גישה נסללות אליהם, ומוקם מרכז המבקרים במצפה רמון.

באותה תקופה נסגר המכרה התת קרקעי באזור מעלה העצמאות לכריית חרסית בנטונית. הפקת חרסיות וגבס בתוך המכתש נמשכת והחומרים מסופקים למיגוון תעשיות ברחבי הארץ ובחו"ל.

בור חציבת חד"צ וברקע המפעל, שנות ה-80:

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-4

העשור החמישי, 1990-2000:

עשור זה מתאפיין בקפאון במצב יעודי הקרקע הרשמי, אך הכרזה ממשלתית חשובה יוצרת שינוי מגמה משמעותי. החלטת הממשלה בדבר "ארץ המכתשים" התקבלה בשנת 1994 והיא משנה לראשונה את יעודו המובהק של מכתש רמון – מכרייה וחציבה לשימור ותיירות. לראשונה מוצהר בהחלטה זו על הכוונה לשקם את נוף המחצבות ולהחזירו ככל שניתן למצבו הטבעי.

ואכן, בין השנים 1998-2000 משוקמות 7 מחצבות במכתש רמון ונקבעים כללים ושיטות עבודה לביצוע המשך השיקום. בין המחצבות המשוקמות – חניון הלילה הר ארדון, הנגרייה הלבנה, מחצבות החול ועוד.

בתחילת שנות ה-90 שינתה חברת "חרסית וחול זך בנגב" את שמה ל"נגב מינרלים תעשייתיים". משבר חמור בענף התחולל לקראת סוף שנות ה-90, כאשר מפעלים סיניים הציפו את שווקי אירופה במחצבים במחירי היצף. המפעל לייצור חד"צ נסגר בראשית שנת 2000 וכל מתקניו פורקו.

היקפי חציבת החרסית דמויית הצור ניכרים בתצלום האויר הזה. מוקף בעיגול  – מפעל החד"צ. (צילם בן דרורי בסוף שנות ה-90). כל השטח הזה עבר שיקום מלא.

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-13

העשור השישי, 2000 ועד היום:

מגמת השימור והשיקום ממשיכה בעשור זה. המחצבות הנטושות משוקמות בחלקן שיקום פונקציונאלי (המאפשר קליטת מבקרים) ובחלקו שיקום גיאו – אקולוגי שמטרתו השבת הנוף והתפקוד הטבעיים לשטחים המופרים.

באמצע העשור הוחל בתכנונה של תכנית אב להמשך שיקום המחצבות. התכנית ממליצה על המשך השיקום והשימור של מרחבי המכתש והכרזת השטחים המשוקמים כגן לאומי. בסוף העשור אושרה הרחבתן של שמורת הר הנגב ושמורת מצוק הצינים.

מפעל החד"צ הנטוש פורק בהדרגה במהלך העשור. בשנת 2009 בוצע פיצוץ מבוקר להשמדת מתקן הקומפקטור מבטון, ובשטח נשאר התנור וסביבו קונסטרוקציות ברזל, אשר פורקו ונגנבו עד תום על ידי גנבי מתכת בשנים הבאות.

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-15

כאן אפשר לראות את פיצוץ הקומפקטור דקה אחרי דקה: 

בשטח נותר בודד מבנה התנור האופקי, שפעם בער עד טמפרטורה של 1600 מעלות צלסיוס, ופעם אולי ירוצו בתוכו ילדים:

%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a8-16

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עבודות שלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s