אטלס חמוד ואייקונים משנות ה-50

מצאתי בשוק הפשפשים ספר נפלא: "ישראל, מפות מדברות" שמו. זהו אטלס שהוציאה לאור מחלקת המדידות של משרד העבודה, והוא מאוייר כולו על ידי המאיירת והקריטוריסטית הנהדרת פרידל שטרן.

באתר של המרכז למיפוי ישראל, היורש של מחלקת המדידות, מסופר סיפורו של הספר:

"אטלס "ישראל – מפות מדברות" יצא לאור בשנות ה- 50' בשתי מהדורות: מהדורה ראשונה, באנגלית, יצאה לאור בשנת 1953. המהדורה השניה, בעברית, יצאה לאור בשנות ה- 50', לאחר מבצע קדש (אין תאריך מדוייק). האטלס צוייר בידי הקריטוריסטית פרידל שטרן, שעבדה במחלקת המדידות כשרטטת. שטרן החלה את עבודתה במחלקת המדידות המנדטורית בשנת 1946, ועבדה במדור כרטוגרפיה עד המחצית השניה של שנות ה- 50'…

על הסיבה להוצאת האטלס שמענו מפיה של פרידל שטרן, בשפתה המשעשעת: "עבדתי בכרטוגרפיה, וכל יום שרטטתי רק קווי גובה. כל יום קווי גובה. נתנו לי מפות, והייתי צריכה לעשות קווי גובה בטוש. הייתי מומחית וכולם למדו ממני… אבל אני חשבתי שאני משתגעת. לא יכולתי לסבול יותר…  אז יום אחד נמאס לי הדבר הזה. באמת, אפשר להשתגע מלעשות קוים כאלה. בא לי רעיון. ביקשתי להיכנס לאלסטר לחדר והצעתי: "אולי נעשה מפות עם ציורים שלי?" הוא אמר לי: "תעשי לי דוגמה", ועשיתי לי דוגמה בגודל כזה (מראה עם הידיים), עם אותה הצבעוניות, החאקי הזה. עשיתי סקיצה כזו ביד, כנרת או משהו דומה, היה גם כחול, בעבודת יד, והבאתי לו את זה. הוא אמר: "אני מסכים". היה לו חוש הומור. איך אני שמחתי."

ויצא לה אטלס נפלא. מדויק, מקורי, מלא ידע ומלא הומור. פרידל שטרן יצרה מקרא מקורי המהווה בסיס למפות, וציורים נהדרים המייצגים נקודות שונות ברחבי ישראל הצעירה. אירועים היסטוריים, מאז ימי התנ"ך ועד לימי המנדט מופיעים בתוך הילה אפרפרה, חצי שקופה, המבחינה ביניהם לבין הציורים ה"חדשים", המובאים בצבעים חדים ועשירים.

במבט של כמעט שבעים שנה אחורה, גם האייקונים החדשים שיצרה פרידל שטרן הם כבר היסטוריה רחוקה. הם מקפיאים תפיסת עולם תמימה של ראשית ימי המדינה, ומדגישים אירועים, אישים ואיפיונים שהיו חשובים בזמנם והיום הם דף מצהיב בספרי ההיסטוריה. כמה מהר משתנים כאן דברים.

כמה דוגמאות מקסימות במיוחד:

רגע קפוא בזמן: הדייג דג והנופר פורח, אבל הכלים הכבדים כבר מייבשים את אגם החולה:

img_20161012_195723313

אורגת המחצלות במעברת קרית שמונה:

img_20161012_195736506

מסתבר שהברחת סמים מלבנון לישראל זה לא סיפור חדש כל כך:

img_20161012_204545479

זה הציור המוצלח מכולם, בעיני: חמי טבריה, בוא זקן, טבול במים, צא צעיר.

img_20161012_211245553

המשוריין של יחיעם וויץ עוד בוער:

img_20161012_204703457

פסטיבל המחולות של דליה:

img_20161012_195850898

ציידים בנחל פולג? ואחרי הצייד שותים בירה? (בהסברים בסוף הספר מצאתי שכוסות "השיכר" מייצגות את מפעל הבירה בכניסה לנתניה (היום מפעל טמפו):

img_20161012_200042028

טול כרם מעבר לגבול:

img_20161012_200105519

ובעמק דותן, מוכרים האחים את יוסף תמורת כותונת פסים (כאן אפשר לראות נהדר את אופי הציורים ההיסטוריים במפות, המובחנים מהציורים העכשוויים הצבעוניים והחדים):

img_20161012_200134962

ומי זוכר שאשקלון התיימרה להיות פעם הוליווד של ישראל? (כן, כן. היומרה הזו מונצחת גם בסמל העיר, שבחלקו התחתון סרט צילום מתגלגל):

img_20161012_200242720

ובאמת שאין לי מושג למה כבשים צונחות מהשמיים בקיבוץ דורות:

img_20161012_200302755

בבאר שבע שותים ישר מהמוביל הארצי, ויורים בתי שיכון מתותח:

img_20161012_204621961

ים המלח במלוא הדרו, סדום ועמורה טבועות במעמקיו ותיירת סותמת את אפה מריחות הגופרית בעין בוקק:

img_20161012_200516859

ובאמצע ים המלח – קוסטיגן המסכן, גוסס בסירתו בסוף המסע ההיסטורי שלו לאורך הירדן:

img_20161012_200527449

אלה התוספות שצורפו למהדורה העברית, שיצאה מיד אחרי מבצע סיני, המנציחות את כיבוש חצי האי סיני ואת הצניחה במיתלה:

img_20161012_200633184

 

וכל היופי הזה בשלושים שח בדוכן בשוק הפשפשים. תוספת מעולה לספריה שלי.

ובא לי לעשות משהו עם הציורים האלה, לא יודעת מה. מקווה שעוד תצוץ לי הזדמנות טובה.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות על, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s