לפני כשנה וחצי ביליתי כמה ימים מרתקים בארכיון של ירוחם. קראתי שם ראיונות נשכחים עם ראשוני העיירה ובניתי מהם סיפורים קטנים המיועדים לפרויקט רחב יריעה שהתבקשנו לבצע, ולו קראנו "מוזיאון חוצות ירוחם". בינתים הפרויקט מתמהמה ומקרטע ומי יודע אחריתו. וכיוון שאת הסיפורים האלה אני מאוד מאוד אוהבת, וחבל שיחזרו לישון בארכיון המאובק, אני אפרסם אותם בינתים כאן. כל פעם סיפור אחד. סיפורי ירוחם.

לכל סיפור חיברתי תמונה מימיה הראשונים של העיירה. התמונה אינה קשורה לסיפור או למספרו, אלא מספרת וריאציה שלו בדרכה.

סיפור מס' 1:

"כך עברה מחצית השנה הראשונה מבלי שרצינו לעבור לשיכוני הקבע, למרות שכ-50 דירות חדשות עמדו לרשותנו. בצריפים היה מים וחשמל ובבתים לא היה.

כל אחד מתושבי המחנה ראה את ירוחם כמקום מעבר, עד כי יכיר טוב יותר את השפה ואת תנאי הארץ ויוכל להגר לצפון."

מיכאל סינגולדה, הגיע לירוחם ב-1951 מרומניה (ונשאר בה עד יום מותו).

עולה מטריפולי ותינוקה בצריף המעברה בירוחם, 1951 (וזו התמונה היחידה שמצאתי של פנים הצריפים)