המעצב עופר קוטלר הזמין אותי לפני כמה חודשים לעוד פרויקט משותף: הקמת מוזאון חוצות בירוחם (החלטנו שאנחנו מעדיפים את ההגדרה "מוזאון חוצות" על פני "מוזאון פתוח" שהוא תרגום מילולי מידי של ההגדרה האנגלית).
התבקשנו לייצר עמדות מידע ברחבי העיר אשר יספרו את סיפורה של ירוחם, לקהל המקומי ולמבקרים מבחוץ. בתגובה המצאנו משהו חדש. לא חושבת שהם ציפו לזה.

ירוחם מהווה עבורי קונפליקט לא פתור כבר למעלה מעשר שנים. כמתכננת תיירות צעירה התבקשתי אז על ידי חממת תיירות נגב להכין פרוגרמה למוזאון בירוחם אשר יקרא "נס העליה הגדולה". בדיעבד הבנתי שהמחשבה היתה להקים במקום ארמון שיש מפואר אשר יספר את תפארתן של העליות הגדולות למדינת ישראל וישנה באחת את הנרטיב הבעייתי שלהן.
עשיתי סיור בישוב, ראיתי את צריפי המעברה המקוריים שעדיין ניצבו בסמוך לפסל הזהות על הגבעה בכניסה לעיר והכנתי פרוגרמה לאתר שיחזור ומורשת.
חשבתי לשמר את הצריפים המקוריים, להקים סביבם גני ירק קטנים, ולהכין תערוכה מתעדת בתוך הצריפים שתספר את סיפורי המעברה. הרגשתי שזו הזדמנות שלא תישנה לתת לכל אותם ישראלים שהגיעו לישראל בשנותיה הראשונות ועברו במעברות שהיו פזורות אז בכל הארץ, לקחת את ילדיהם ונכדיהם ולהראות להם איך נראו באמת אותן שנים ראשונות, קשות, מעצבות. חשבתי שאפשר לייצר כאן מיתוס, לא הבנתי למה כל קיבוץ משחזר את הצריף הראשון, החומה והמגדל, ואין בשום מקום בארץ שיחזור של מעברה. וכאן, בגלל ההתפתחות האיטית של ירוחם, נשמרו המבנים המקוריים ואפשר לעשות את זה.
הגעתי לפגישה עם ראש המועצה המקומית, אני לא זוכרת מי זה היה. אחד משני ראשי המועצה שהתחלפו ביניהם כל שנתיים. הצגתי בפניו את התכנית והוא זעם. איך אני מעזה להציע להם לשחזר את החרפה הזו, את האבק והעוני והלכלוך של השנים הארורות ההן. נזרקתי מכל המדרגות (מזל שלא פיזית) ודמעתי כל הדרך הארוכה הביתה. הבנתי במלוא עומק ההבנה שאני אשכנזיה מידי בשביל להבין אותם ולהצליח לייצר עבורם נרטיב מייצג.
כיום אני יודעת, שבבלי דעת קלעתי לדעתה של חבורה שלמה של ירוחמים שנאבקה לשמר את צריפי המעברה וחשבה בדיוק כמוני. לא מפתיע שעצבנתי את ראש המועצה.

ככה נראתה המעברה רגע לפני איכלוסה, 1951:

ויומן כרמל הזה מציג בחלק הראשון שלו את הליך ההקמה של המעברה, בינואר 1951:

מאז חלפו הרבה שנים. צריפי המעברה הישנים נהרסו ובמקומם ניצבת שכונת "בנה ביתך" מפוארת, יש ראש מועצה חדש, עיר הבה"דים קורמת עור וגידים מעבר לרכס ורוחות חדשות נושבות בעיר הקטנה והנחמדה הזו. והנה – הזדמנות לתיקון. זה לא קורה בדרך כלל.

מוזאון חוצות ירוחם יהיה מוזאון לכל דבר. יהיה לו ציר ראשי, אולמות תצוגה ראשיים ומשניים, תערוכות קבועות, תערוכות מתחלפות, אוצרות ואוסף מוזאלי.
האוסף המוזאלי מבוסס בעיקר על אוסף המסמכים והתמונות העשיר אשר נאצר בארכיון הישוב ובמסגרת פרויקט "ירוחם נגלית לעין" הפועל כחלק מהפרויקט הגדול והיפה של "ישראל נגלית לעין" של יד בן צבי. באוסף בו נאספו ונסרקו עשרות אלבומי תמונות של תושבי ירוחם. מאות התמונות שנאספו מאפשרות לנו לספר את הסיפור של ירוחם באופן מורכב יותר, מדויק ונכון יותר. הסיפור של ירוחם כפי שהירוחמים רואים אותו.

כמה תמונות מהאוסף הענק שנאסף מאלבומי הירוחמים:

במוזאון חוצות ירוחם יהיו 6 מוקדים ראשיים, אשר יתפרסו לאורך הציר הראשי של הישוב, ממערב למזרח:

– מוקד האגם.

– מוקד המעברה.

– מוקד הכלכלה, היזמות והמסחר:

– מוקד תרבות, חינוך, פולקלור וספורט:

– מוקד התעשיה.

– מוקד המכתש.

הפרוגרמה הזו הוצגה לחברה הכלכלית ירוחם ואושרה על ידה. אנחנו יוצאים לדרך. בשלב הראשון יוקמו מוקד האגם, המעברה והתרבות. מוקד המסחר יוקם במקביל לשיקום הפיזי של כיכר העיר המתוכנן בשנים הקרובות.

זה הולך להיות מרתק. אני מתכננת פוסט נפרד עבור כל מוקד, עם התקדמות התכנון המפורט. גם ככה כבר כתבתי יותר מידי בשביל הקדמה.