כביש אחד קצר, בערך 3 קילומטר אורכו, מוביל מהכביש הראשי שחוצה את הרי זגוריה בצפון יוון לעיירונת מתוקה בשם קיפי. הכביש יפה, מפותל, נוסע לאורך נחל נחמד, אבל יש עוד כמה כבישים כמותו ברחבי זגוריה היפה.

אז מה עושים כדי שאנשים יסעו דווקא אליו, יחוו בו חוויה שתיחרט בזכרונם? ישתהו בו מספיק זמן כדי להיות רעבים וצמאים ואולי יחפשו איזה רפטינג נחמד או לינת לילה?

מספרים עליו סיפור. והסיפור צריך להיות יפה, ומקורי ומבוסס על עובדות בשטח. אחרת הוא לא יתפוס.

והסיפור שמספרים כאן הוא סיפורם של גשרי האבן שבנה השלטון העות'מאני (השנוא) בחבל הארץ הנידח הזה, כדי לאפשר גישה לכפרים ההרריים לאורך נחל הווידומאטיס (voidomatis).

לאורך הדרך פזורים שישה גשרי אבן בעלי מבנה קמור. הגשרים יפיפיים, משומרים היטב, משולטים ללא הפרזה ומהווים מוקדי עצירה יפים.

זו דוגמה יפה לתכנון תיירות צנוע, עדין, שמספר סיפור שמפנה את תשומת הלב בחזרה למקום בו הוא מסופר ולא גונב אותה. תכנון נטול אגו תכנוני.

כל גשר מהווה מערכת קטנה ומתוכננת היטב הכוללת מגרש חניה קטן, שלט הפנייה מהכביש ועוד שלט הסבר בצד הגשר, שביל גישה לגשר עצמו ומערך שבילי הליכה מסומנים היוצאים מהגשר לכפרי הסביבה ומשחזרים את שבילי ההליכה העתיקים שהוליכו בעבר אל הכפרים האלה. ויש גם מסלול הליכה של חצי יום שמוביל מגשר לגשר. וזהו, באמת שלא צריך יותר.

 הגשר הראשון, מקום טוב למדיטציה

שלט הסבר בכניסה

הגשר השני. מבנה אופייני של קשת אחת ואבני שפה בולטות משני צידי הגשר

כאן יש גם סיפור קטן על גיבור מקומי שנלחם בתורכים הרשעים עם תחריט נחושת חובבני וחמוד

מהגשר יוצא שביל הליכה (מסומן רע מאוד) אל הכפר שבראש ההר.

הגשר השלישי, גשר קקורו, גדול במיוחד ונפלא.

מעל הגשר הזה יש מצוק נישא ועליו מקננים נשרים. הזדמנות מצוינת לספר עליהם משהו מענין.

הגשר הגדול והיפה מכולם, והיחיד שמצוי במרחק הליכה (וירידה תלולה) מהכביש. אבל שווה את המאמץ

בוצין פורח בין אבני הגשר

ושלט הסבר מוצלח על הגשרים

הגשר הזה מצוי למרגלות רכס הזגוריה, ולא קשור ל"דרך הגשרים", אבל הוא נפלא, אז הוא כאן.