אלה המוזאונים החביבים עלי. מוזאונים אתנוגרפיים \ אתנולוגיים \ אנתרופולוגיים – מוזאוני תרבות עוסקים בתרבות האנושית ובאמצעים החומריים והלא חומריים בהם היא מביעה את עצמה. מוזיאון תרבות טוב יציג את האנושות, על חולשותיה והצלחותיה, יופיה וכיעורה. את ההקשרים הגיאוגרפיים, האקלימיים וההיסטוריים בהם נוצרה כל תרבות.
מוזאוני תרבות צמחו מ"חדרי הפלאות" של תקופת הרנסנס באירופה: "אוסף אנציקלופדי של חפצים ללא קיטלוג ברור, בתקופה בה גבולות הקטגוריות של עולמות התוכן טרם הובררו. על פי טרמינולוגיה בת-ימינו, החפצים בחדרי הפלאות כללו פריטים מעולם הטבע (לרבות זיופים), הגאולוגיה, האתנוגרפיה, הארכאולוגיה, שרידי קדושים דתיים והיסטוריים, עבודות אמנות ועתיקות." (ויקיפדיה)
חדר פלאות ראוי לשמו היה צפוף, מאובק, אקלקטי, ושיקף את העומק התרבותי של בעליו ואת מסעותיו בעולם.
מחדר הפלאות צמח המוזיאון האתנוגרפי, שבימי השיא של האימפריות הקולוניאליסטיות שיקף את עוצמתה של האומה הכובשת והציג את חפצי החן הנוצצים שהיא אספה במושבותיה. הבריטיש מוזיאום הוא דוגמה מצוינת ויפה.
ואז יום בהיר אחד כל הקולוניאליזם הזה יצא מהאופנה. עמים משוחררים דרשו לקבל חזרה את אוצרותיהם ועולם שלם של עיסוק מוזיאלי הפך לבעייתי ונשלח לחשיבה מחודשת. פתאום לא ראוי להתגאות באוספי תרבות ומורשת של עמים מפוארים שכבשת ושדדת.
אני אסקור כאן שתי תצוגות מוזאליות בהן ביקרתי בשנתיים האחרונות, בין אזעקה לאזעקה, וההתמודדות שלהן עם שינויי העיתים.
הראשון הוא הבריטיש מוזיאום בלונדון בו ביקרתי באפריל 24. בקומת הקרקע של המוזאון יש תערוכה חדשה יחסית, הוקמה ב-2014, שנקראת "Collecting the world". התערוכה מציגה את האספנים המיתולוגיים שאוספיהם מהווים את הבסיס לאוסף הענק של המוזיאון. התצוגה מעוצבת כחדר פלאות ענקי וחוגגת את הסקרנות, האספנות, הידענות והחקרנות שאפיינו את אנשי עידן הגילויים וחוקרי העולם החדש שהתגלה לאדם האירופאי. התערוכה ממוקמת בקומת הכניסה של המוזאון ומייצרת מעין "סיפור מסגרת" חדש, פריזמה עדכנית המאירה באור חדש ו"נכון" את שאר התצוגות הוותיקות, המציגות תרבויות עשירות מכל רחבי העולם, או לפחות העולם שהיה חלק מהאימפריה הבריטית.
כאן אפשר לעשות סיור וירטואלי בתערוכה:
התצוגה השניה, בה ביקרנו במאי 25, היא מוזאון התרבות של מילנו – MUDEC. זה מוזאון קטן משמעותית מהבריטיש, נבנה ב-2015, במקביל לתצוגת הפתיחה של הבריטיש, וגם הוא מציג תרבויות עולם – האמריקות, אסיה, אפריקה.
https://www.mudec.it/milano-citta-mondo/
תצוגת הקבע במוזאון נקראת "מילנו – עיר עולם" וה"טריק" שלה הוא לבחון את תרבויות העולם דרך הפריזמה של מילנו והקשרים שלה, כעיר מסחר עולמית מזה מאות שנים, עם התרבויות השונות. זה משחק שנותן לגיטימציה לתצוגות האתנוגרפיות של עמים אחרים.
במוזיאון שלוש גלריות – האחת עוסקת בקשרים של מילנו עם אסיה, השניה עם האמריקות והשלישית עם אפריקה. התצוגה יפיפיה, אלגנטית, ההמסרה מבריקה.
תראו איזו ויטרינה גאונית. זו בעצם טבלה: בציר ה-X העליון מצויינות השנים, או תקופות בתרבות אמריקה הדרומית, ובציר ה-Y מיקום גיאוגרפי של המוצג על גבי מפה ממנה נמשך קו שנמתח לרוחב הויטרינה. והמוצגים מצויינים. יש כאן שילוב טוב מאוד של אוצרות מדוייקת, תצוגה תומכת והמסרה טובה, הנותנת מימד נוסף של ידע והבנה היסטורית וגיאוגרפית.
כבוד גדול ניתן כאן לתרבויות שפעם נקראו "העולם השלישי". סיפור חשוף וגלוי של השיעבוד התרבותי והפיזי של התרבויות האלה על ידי אירופה, לקיחת אחריות היסטורית. כאן צילמתי ויטרינה מצויינת של אמנות אפריקאית מופלאה, וברקע שלה עבודת אמנות בד של אמן אפריקאי בן זמננו המציג את אירופה בוזזת את אפריקה, ומציף את התהייה – איך העבודות המופלאות האלה הגיעו למילאנו ולמוזיאון הזה ולויטרינה הזו?
עוד פינת תצוגה יפה עוסקת במסחר בקשמיר, שמילנו היתה צומת מרכזית שלו. יצירת אמנות של אישה מילנזית בצעיף קשמיר יפה, לידו מוצג צעיף קשמיר, והטקסט עוסק בסחר בקשמיר מול הודו. האוצרות יוצרת קשר בין מילנו להודו ונותנת הקשר גיאוגרפי רחב למוצג.
בתור אורחת לרגע בתצוגות של אחרים, התעוררו בי מחשבות משלי: כמעט תמיד אני אוצרת תערוכות על תרבויות שאינן שלי. הלקוחות שלי סומכים עלי שאצליח לספר את סיפורם, למרות שהוא לא סיפורי האישי. ויותר מזה, אני טוענת שריחוק נפשי ורגשי הכרחי כדי לייצר תצוגה מאוזנת וטובה. אבל בעולם הנוכחי, האם מותר לאוצרת לאצור את תרבותם של אחרים?
אוצרת נודדת 