רשימות תל אביביות \ בית העלמין היהודי ביפו

בינואר נפגשתי עם אברהם בלבן ועם עופר קוטלר בבית העלמין ביפו. דיברנו קצת על המקום ועל השילוט המתוכנן במקום. שמה כאן את הכתבה במלואה:

רשימות תל אביביות | הימים שבהם המתים פנויים לקבלת אורחים

ביקור בשני פרקים בבית העלמין היהודי ביפו

1.

בוקר יום חמישי, 9 בינואר. האמנית עדן חברוני, המגדלת כפות צבר על קיר ביתה ברחוב יפת 39 ביפו, השאילה לי ספר המתאר את ההיסטוריה הארוכה של משפחתה, משפחת קסטל. אני מנצל ביקור נוסף ביפו כדי להחזיר לה את הספר. בתקווה שההפוגה בגשמים תימשך אני מחליט לשוטט עוד בסביבה. את הפנייה מיפת ימינה ליהודה מרגוזה אני מכיר היטב, ואני פונה שמאלה, מערבה.

יפו, כדרכה, לא מפסיקה להפתיע. אחרי כמה עשרות מטרים אני מגלה מימיני כיתוב אבן עתיק מעל שער פתוח: "בית עלמין ליהודי יפו"; ולמטה, באותיות קטנות יותר: "בימים שני וחמישי פתוח בקביעות בין השעות 08:00-12:00". יופי. הגעתי ביום שבו המתים פנויים לקבלת אורחים. המדרגות העולות לבית הקברות רטובות מגשם, אבל למעלה מחכה לי הפתעה גדולה: בין מתחם אנדרומדה מצפון לבניינים הנבנים מדרום וממזרח, נח לו בשלוות עולם בית קברות עתיק, מוקף עצי אשל, דקלים ועצי תות. ביקרתי עם שמואל גילר כמה פעמים בבית הקברות האנגליקני הנמצא בקצה סימטה היוצאת מרחוב יפת, אבל על בית הקברות הזה לא ידעתי כלל.

מימין לשביל המוביל מן הכניסה משתרעים גושים של שיחי שרביטן ענקיים, ובסופו פינה שקטה מוקפת ספסלי אבן הנראית לי כפינת ישיבה. אני יושב על האבן הרטובה ודולה מן הרשת מידע על בית העלמין הזה. מתברר שעד אמצע המאה ה-19 נהגו תושבי יפו היהודים לקבור את מתיהם בהר הזיתים, ולאחר מכן בפתח תקווה. עם גידול האוכלוסייה היהודית במקום רכשה הקהילה, בהנהגתו של הרב יהודה מרגוזה, חלקת שדה שנועדה לשמש בית קברות. הקבורה במקום החלה בשנת 1839 ונמשכה עד 1928.

כשאני פונה עם השביל מערבה מתגלה בית הקברות. לוקח לי כמה רגעים להבין מדוע המקום מעורר בי תחושה של שלווה: בבתי הקברות המוכרים לי המצבות עומדות בראש הקבר, וריבוי הצורות, הגדלים ומגוון החומרים מבלבל את העין ויוצר תחושה של חוסר סדר גמור. כאן, לעומת זאת, המצבות שוכבות על הקברים, ולמרות שבהרבה מקרים הבטון שסביבן סדוק או שבור, משהו במראה הכללי מרגיע את העין.

אני מסתובב שעה ארוכה בין שורות הקברים והתחושה של מקום כמעט אינטימי־שכונתי מתחזקת. התחושה הזאת נובעת אולי משפע הסיפורים האישיים ושפע הרגשות החרותים באבן (קריאות צער ויגון, שירים לזכר המתים), ואולי מפני שהסיתות בהרבה מקומות איננו מקצועי לגמרי. על הרבה מצבות האותיות אינן באותו גודל, והאיות עצמו משתנה ממצבה למצבה (באותה שורה אני מגלה אשה שהיתה "מדוכאה", אחרת "מדוכאת" ושלישית "מדוכית").

על רוב המצבות ביטויים שגורים: הישיש הנכבד הירא את ה', משכים ומעריב לבית הכנסת, האשה הזקנה הכשרה, האשה הכבודה המדוכאת בייסורין. אבל על הרבה מצבות גם טקסטים אישיים יותר. הנה סיפור מחורז על חיים שהיו ואינם: "הנפטרת במבחר ימי עלומיה / בת שבע עשרה שנה / ותתקשה בלידתה וביום השלישי / מתה, כל עמה נאנחים / הו הו וילל צורחים".

מלבדי נמצא כאן רק גבר נוסף, עובד בחברא קדישא והוא שמח לדווח כי עומדים לשפץ את המקום. מה עומדים לעשות? הוא מציע שאדבר עם אוצרת בשם שרון עמבר. שרון עמבר זוכרת היטב שהמתים פנויים לקבלת קהל רק בימי שני וחמישי, ואנחנו קובעים פגישה לחמישי הבא.

2.

יום חמישי, 16 בינואר, עשר בבוקר. שרון עמבר מופיעה לפגישה עם הפסל והמעצב עופר קוטלר. מתברר שהשניים שיתפו פעולה בכמה וכמה פרויקטים (ביניהם מרכז המבקרים ביפו) וגם על השיפוץ הזה יעבדו יחד: שרון אחראית לתערוכה שתוקם במקום, "פינת תוכן" ובה מידע על ההיסטוריה של המקום ועל האנשים הקבורים בו, ועופר יעסוק בצד הצורני. שרון מתפלאת שכל כך מעט מחקר נעשה על בית העלמין הזה, אבל היא עצמה כבר מכירה היטב את המקום. "פינת הישיבה" שהכרתי בביקורי הקודם היא ככל הנראה חדר טהרה שאיבד את גגו ואת קירותיו. שרון גם למדה כבר את לשון הקיצורים שעל המצבות, וממנה אני למד שהצירוף הרווח כאן נלב"ע הוא ראשי תיבות של נאסף לבית עולמו. עופר מצדו מסביר לי איך איזמל הסתתים יצר בהכרח תוספות קטנות לאותיות, מעין עוקצים שהפכו עם הזמן לסגנון בפני עצמו. הוא משער שהגומות הקטנות הנמצאות במצבות רבות בתחתית הכיתוב נועדו לשמן או לנר. אנחנו עוברים יחד בין המצבות ועופר שמח כילד כשהוא מגלה באחת השורות מצבה של קרוב רחוק של משפחתו, משה קוטלר. כשאני צועד לעבר היציאה באות לקראתי שתי נערות תיכון מצחקקות עם כוסות שתייה בידיהן. למה לא, זאת אחת מפינות החמד הבודדות בחלק הזה של העיר.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s