חזרתי משייט סובב סקנדינביה עם שלוש מסקנות עיקריות:

א. לעולם לא אעלה שוב על "ספינת תענוגות" (קראתי רק לאחר שובי את הספר "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" של דיוויד פוסטר וואלאס, ובכן – כזה בדיוק)

ב. לעולם לא אטייל שוב בטיול מאורגן. הזמן שלי יקר מידי בשביל מדריכי חפיף וטיולי חפיף.

ג. אנחנו חייבים לחזור לסקנדינביה בתנאים שלנו.

ועד שאחזור לסקנדינביה, כמה הצצות קטנות שהתאפשרו לי בכל זאת במהלך טיול החפיף.

והראשונה – הר פלוין (fløyen) מעל העיר ברגן בנורבגיה.

זו אולי תחנת הביקור הראשונה והעיקרית בעיר, בעיקר למבקרים בעיר לזמן קצר וקצוב. עולים להר בפוניקולר, רכבת שמטפסת במעלה ההר, קרון אחד עולה, השני יורד, כמו הכרמלית, וזו חוויה בפני עצמה. כנראה שכל מי שמבקר בברגן עולה לכאן. לפי האתר הרשמי שלהם, ב-2017 עלו ברכבת 1,830,000 מבקרים (במצדה, לצורך ההשוואה, ביקרו ב-2107 680,000…)

הפוניקולר להר פלוין

נתנו לנו עשרים דקות למעלה, אבל אפשר בקלות להסתובב שם חצי יום.

מה אפשר לראות ולחוות שם תראו כאן (אני לא מוסמכת, בכל זאת הייתי שם בדיוק עשרים דקות): http://floyen.no/en/activitites/

שילוט ההכוונה יפה, פשוט ואפקטיבי

עשינו סיבוב קצר בשביל שמקיף את פסגת ההר, וחזרנו דרך גן השעשועים הכי מגניב שראיתי, ויער הטרולים המתוק.

אני מנסה לנתח מה כל כך משך אותי במקום הבסך הכל פשוט הזה.

המתקנים משולבים בתוך היער, ולא כופים את עצמם עליו. אין עבודות תשתית גלויות, השטח לא מעובד, לא מיושר, לא "מונגש". המתקנים מתוכננים על פי תנאי השטח ומשתמשים בו להעצמה.

מתקנים פשוטים ולא מתחכמים אבל שווים ומאתגרים, כמעט נטולי הגנות ורשתות הגנה שמאפיינות מתקנים שעברו יועץ בטיחות תקיף במיוחד (שמאחוריו יועץ משפטי תקיף עוד יותר). באופן כללי, הסתובבתי בסקנדינביה בעודי ממלמלת "אין מצב שיועץ בטיחות אישר את הדברים האלה". הגישה שם שונה לחלוטין מישראל בנוגע לרמת האחריות האישית של המבקר. זה היה כל כך מרענן עבורי.

מסלול מכשולים ביער

עוד מסלול מכשולים

כסא צומח מתוך עץ ענק כרות ביער הטרולים:

מעט תכני ההמסרה מוטמעים היטב במתקנים המשחקיים, כמו כאן למשל – טביעות רגליים של בעלי החיים ביער חקוקים במתקן דילוג עשוי מגזעים כרותים:

צבי? עז?

ניסיון טיפוס בהצטיינות בינונית. צריך כאן שרירי ליבה של ויקינג צעיר: