ושוב אני מנדנדת לאנשים בעקבות תמונות מוזרות שאני מוצאת באלבומים שלהם. גם התמונה הזו מיועדת לתערוכת "עין גדי בעין ישראלית", אשר תוצג במבואת הכניסה לנחל דוד.

והפעם התמונה הזו:

התמונה צולמה ב-1953 על ידי חיים פרימק, אשר היה מראשוני היאחזות הנח"ל שקמה בעין גדי באותה שנה וניתנה לי באדיבותה של דינה רוט. בתמונה מצולמים חברי הגרעין, כשהם מסתתרים מאחורי צמח בעל עלים ענקיים הקרוי קולקס הקדמונים (colocasia antiquorum) ליד אחד המעיינות של נחל דוד (חיים אמר לי שהוא יכול להראות לי בדיוק איפה). הצמח המוזר והתמונה הנפלאה משכו מיד את תשומת ליבי, אז עשיתי תחקיר קטן.

הקולקס הוא צמח ממשפחת הלופיים, בעל פקעת גדולה ועלים גדולים, הנפוץ בכל האזורים הטרופיים (במשתלות אפשר למצוא אותו בתור "אוזן פיל"). גידולו בקנה מידה מסחרי היה נפוץ במשך תקופות ארוכות בסוריה, ארץ ישראל ומצרים. הקולקס מוזכר כבר במשנה ובתלמוד, וכן על ידי מטיילים וכותבים מוסלמים לאורך כל התקופות. אל מוקדסי מציין את הקולקס כאחד הגידולים הנפוצים במחוז פלסטין וכמויות גדולות ממנו יוצאו דרך נמל עזה למצרים. גידול הקולקס חייב מים רבים ועבודת ידיים מאומצת, אך הפקעת הגדולה והעמילנית שלו שימשה כמזון אהוב מאוד באזורנו במשך תקופות ארוכות ושימשה תחליף לתפוח האדמה שגידולו באקלים החם לא היה אפשרי. (מקור: גידולי ארץ ישראל בימי – הביניים : תיאור ותמורות, מאת זהר עמר, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2000).

אז איך הגיע קולקס הקדמונים לעין גדי ומתי הוא נעלם משם?

לדברי עוזי פז, שמכיר את נווה המדבר היטב כבר עשרות שנים, הבדואים שחיו בסביבת נווה המדבר עד לקום מדינת ישראל גידלו את הקולקס במי המעיינות לצרכי מאכל. זה אינו צמח טבעי לארץ ישראל וככל הנראה הוא נשתל באזור במשך אלפי שנים על ידי תושבי הנווה. עוזי ראה צמחי קולקס באזור מעיין עין גדי עד לשנות השישים, ובשלב מסויים הם נעלמו, כנראה מחוסר טיפול. הוא לא זוכר שראה קולקס עם עלים כל כך גדולים בנווה המדבר, אבל התמונה מדברת בעד עצמה ומהווה עדות מצולמת לחלק מעברה הבוטני של ארץ ישראל.

חיפוש קצר ברשת מצא לא מעט מתכונים לבישול קולקס, בעיקר במטבח ההודי, שם קרוי שורש הקולקס "arbi"' מעניין למה. למשל הטבח הסיקי החמוד הזה:

בתיאבון.