במסגרת הקמתה של מסילת הרכבת החדשה מחיפה לבית שאן, התבקשתי לייצר תכנים לשלטים היסטוריים שיוצבו בכניסות לתחנות הרכבת החדשות\ישנות.

הפרויקט התחיל לפני כשלוש שנים והסתיים רק לאחרונה, עם פתיחתו של הקו החדש.

בכניסה לכל תחנה הוצב שלט גדול ודו צדדי (עיצוב ועיצוב גרפי – דנית גלר) .

בצידו האחורי – תמונות היסטוריות של רכבת העמק, התחנות, האנשים, המסילה, הנופים.

בחלקו הקדמי, העשוי שלושה חלקים, שני חלקים קבועים – שניים קבועים המספרים את סיפורה של הרכבת החיג'אזית ושל הסעיף הקטן שלה שהיה קרוי במקומותינו "רכבת העמק", ועל חשיבותו לקידומו של הישוב העברי בעמק יזרעאל. וחלק אחד המספר את סיפורה של התחנה הותיקה, המתחבאת ליד התחנה החדשה והנוצצת (או שנעלמה כליל, כמו חניית כפר ברוך שלא נותר ממנה זכר).

בתחנת כפר ברוך סופר סיפורה של החניה (שאיננה תחנה, כיוון שלא היו בה שירותים נלווים מלבד עצירת הרכבת), תחנתו האחרונה של הקרונוע אשר הגיע אליה פעמיים ביום, בנוסף לרכבת הארוכה שהמשיכה עד דמשק. מהחניה, שהיתה צריף עץ קטן, לא נותר זכר, ואפילו מיקומה המדויק אינו ידוע. גם כפר ברוך, הנחבא אל הכלים, אינו שופע סיפורים היסטוריים ולאחר מאמצים רבים איתרתי אלבום היסטורי של משפחה מראשוני הכפר, ובאדיבותו של בנם – שמעון צור, קיבלתי כמה תמונות היסטוריות מתולדות הישוב, שבחלקן השתמשתי בשלט המקומי.

שנים ראשונות בכפר ברוך (באדיבות שמעון צור)

הקרונוע עוצר בצריף חניית כפר ברוך (באדיבות מוזיאון הרכבת, חיפה)

וזה השלט שהוצב בתחנה העכשווית בכפר ברוך:

השלט בתחנת כפר ברוך (צילם עמית מנדלסון, טבע ונופים בישראל inature.info)

תחנת כפר יהושע ההיסטורית היא אחת התחנות הראשונות שנבנו, וסיפורים רבים סופרו עליה. בתחנה הישנה ממוקם מרכז המבקרים שמספר את סיפורי רכבת העמק. בתחנה החדשה הצבתי על השלט כמה תמונות (די מוכרות) ואנקדוטה מקומית נחמדה:

"באחד הימים הגיע כל הכפר לתחנה לקבל את פניה של הדודה שבאה לביקור מארצות הברית. היו לה מזוודות ותיקי כובע רבים וכל בני כפר יהושע סייעו לה לשאת אותם לאורך ה"קילומטר" אל הכפר. והנה הבחינה הדודה שחסרה מזוודה. עצרו כולם וחזרו בריצה לתחנה. שם מצאו את בנותיו הרבות של מנהל התחנה מודדות את השמלות של הדודה, ונערך דיון ארוך, כמה כסף הוא מוכן לקבל תמורת החזרת השמלות שבנותיו לא ירצו". (סיפרה יעל בר, ליקט משה שפירא).

מבני התחנה הישנה(מקור: ויקיפדיה)

והרכבת החיג'אזית נכנסת לתחנה, שנות ה-1920 (מקור: מוזיאון הרכבת, חיפה):

והיום:

בתחנת עפולה התמקד הסיפור במרכזיותה של תחנת הרכבת, אשר היתה צומת מסילות של רכבת העמק עם הרכבת לג'נין (שהיתה אמורה להגיע עד ירושלים, אך בנייתה נעצרה באמצע). ועל עפולה, שהיתה אמורה להיות עיר מחוז גדולה ושוקקת, עם תחנת רכבת גדולה בשוליה, אך נשארה עיירת עמק קטנה במשך שנים רבות מאוד.

לצערי עדיין לא השגתי תמונה של השלט בעפולה, אז בינתים, חומרים היסטוריים באדיבות מוזיאון הרכבת בחיפה:

התחנה האחרונה בקו היא תחנת בית שאן. תחנת בית שאן נבנתה מצפון לעיירה הבדואית הנידחת ביסאן, כתחנה גדולה ומרכזית, כנראה כדי לקדם את עמק בית שאן, אשר אדמותיו נקנו על ידי הסולטאן העות'מאני. מבני התחנה נבנו פעמיים. המבנה המקורי היה גדול ומפואר, ונבנה על ידי העות'מאנים במתכונת הבנייה האירופית, שאפיינה את שאר התחנות המקוריות לאורך הקו ואת המושבות הטמפלריות בארץ. בתקופת המנדט התערערו יסודות מבנה התחנה העות'מאני, והוא הוחלף במבנה חדש וצנוע בהרבה, מעברה השני של המסילה. מרחק קצר ממזרח לתחנה החלה הירידה התלולה של המסילה לירדן.

זו התחנה הישנה, כפי שנראתה בתקופה הבריטית:

וכך היא נראית היום:

וזה כבר השלט המוצב בתחנת הרכבת החדשה של בית שאן:

(צילם עמית מנדלסון, טבע ונופים בישראל inature.info)

פרויקט שהתחיל קטן וצמח להיות מיני מיצג מוזיאלי מרשים בכניסה לתחנות החדשות. אולי פיצוי על ההזנחה וההרס בתחנות הישנות. אבל הרכבת חזרה לדהור בעמק יזרעאל, ממש כמו אז, כשהיוותה את השעון על פי ניהלו תושבי עמק יזרעאל את זמנם.