קראתי את הספר "אל ארצך אל מולדתך" של עמוס קינן בערך כשהייתי בגיל של ביתי הגדולה. אני זוכרת שהוא השפיע עלי עמוקות. היה איזה קטע שזכרתי במיוחד כל השנים האלה, חיפשתי אותו היום ובינגו. קטע מושלם באופן כללי ובמיוחד לשלט המיועד על סכר אגם ירוחם:
"אם באת להתבודד על ההר, קח אבנים כבדות והצב סכר לרוחב הבקעה. לאחר הגשם, יש לך אגם… בתחתית האגם הצטבר טין דק. בסוף הקיץ, כאשר האגם התייבש, קיבלת מילימטר אחד או פחות או יותר של אדמה פוריה. כל מה שעליך לעשות הוא להמתין עשר, עשרים, שלושים או חמישים שנה" עמוס קינן, אל ארצך אל מולדתך, פרידה מסנטה קטרינה, עמ' 166.
ובמיוחד עם התמונה הזו של סכר ירוחם משנות החמישים, מארכיון "מקורות":
אוצרת נודדת 