פעם, לפני עידן התקינות הפוליטית

פעם, לפני עידן התקינות הפוליטית, אנשים העזו לכתוב טקסטים אחרים לגמרי.

במסגרת המחקר שאני עושה בארכיון ירוחם עבור מוזאון חוצות ירוחם נתקלתי בכתבה שכתב כותב שלא הכרתי בשם בונה תירוש, במעריב, בתאריך 5.1.1973. שם הכתבה: "יקיצתה של ירוחם" והיא כתובה בסגנון יומן אישי בעקבות שישה ימים שבילה המחבר בירוחם אז, לפני 42 שנים.

בהתחלה חשבתי, איך הוא מעז. זה טקסט נוראי. היו תולים אותו היום על הרבה פחות מזה.

ואז חשבתי, איזה טקסט חד וכן ונועז וחושפני. איזה תיאור אמיץ של התהליך הנפשי שהוא עבר בירוחם אז, לפני 42 שנה. טקסט מטלטל ברמת הסטראוטיפים שהוא מעז להציג בגלוי, בידיעה ברורה שהם פסולים אפילו למחשבה. והשינוי שהוא עבר בירוחם.  ואיך ירוחם נכנסה גם לו לדם.

זו הפסקה המסכמת של הכתבה הארוכה, שמתארת את מחשבותיו של המחבר בעקבות פגישה עם נערים לפני גיוס בעיר:

"…כאמור, ככל שנמשכה השיחה, נמלאתי בושה. אנסה להסביר כאן את פשרה. נפגשתי עם יהודה ונורית ובני ביום השישי לשהייתי בירוחם ואחרי שישה ימים הייתי עדיין תייר סנוב המופתע "לטובה". כאילו גילה חשמל בג'ונגל. הבחילה שתקפה אותי שוב ושוב, תוך כדי ביקור בדירות הצפופות והמזוהמות שבשיכונים (לאו דווקא דירות עוני, היתה שם טלויזיה בכל דירה וארון עם סרוויסים בסלון); הרתיעה מפני השירים הערביים המסתלסלים במשך כל שעות היום ממקלטי הרדיו, בקיוסקים ובחנויות שבמרכז, ומפני הסרטים וההצגות שזוכים כאן להצלחה גדולה, וכן האלרגיה הפרטית שלי לפרחי שעווה המעטרים כאן כל בית – יצרו מחסום רגשי ברור.

כך נשארתי בחוץ, צופה אל ירוחם מלמעלה או מהצד, כמו במשקפת. מהגדה ההיא של הרוביקון, נראה לי אך טבעי שכל מי שגדל וחי בירוחם – יתבייש בה. יסמיק ויתנצל על עצם הקשר שלו עם הישוב הזה שבו יש ילדים "שחורים, מלוכלכים, שלובשים בגדים מצחיקים" (זה מה שאמרה ילדה אחת שבאה לכאן מרמת השרון על חבריה בגן).

לכן – ההפתעה מ"זקיפות הקומה" ומהלוקאל פטריוטיזם התקיף, הגא מאוד של השמיניסטים האלה.

לכן – הבושה."

בונה תירוש, "יקיצתה של ירוחם", מעריב, 5.1.1973.

אף אחד לא היה מעז לכתוב טקסטים כאלה היום. התקינות הפוליטית הרגה אותם.

831_0503_014

מימונה בירוחם. מתוך אוסף ישראל נגלית לעין של יד בן צבי. (וכן, זה ג'ומס יושב במרכז)

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות על, עבודות שלי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פעם, לפני עידן התקינות הפוליטית

  1. גד השדה הגיב:

    שנתיים אחרי הכתבה ההיא, שירתתי במצפה רמון, ושלחו אלינו לשיקום את חן, בחור מירוחם, שישמש כנהג של הבסיס. בחור שבהגיעו אלינו היה עדיין משתמש בסמים, וכשניסיתי להפריע לו, ניסה לדקור אותי במזרק שלו.
    אתו היינו נוסעים לבלות בדיסקוטק של ירוחם. עם הזמן, הלחץ החברתי שלנו עזר, והוא הפסיק להזריק לעצמו, אבל אולי המשיך לעשן בסתר. אני מקווה שהוא יצא מזה.
    ירוחם לא נראתה אותם ימים שונה במיוחד ממצפה רמון או דימונה, ואני לא זוכר שם "ילדים מלוכלכים", אבל אולי בערב זה נראה אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s