בחול המועד העזתי נקודתית להוציא את האף מהבית והלכתי עם בנותי למרכז המבקרים של איגודן (או כמו שאמרה הגדולה בציניות: אמא לקחה אותנו לטיול בביוב, איזה כיף.).

המקום פועל בדרך כלל בהזמנה קבוצתית בלבד, אבל לרגל פסח, ובחסות הגמד של שרי אריסון, היה פתוח בחינם לקהל הרחב, וכלל גם סדנאות נחמדות בעיצוב גרפי ואנימציה ממוחשבת (שלא קשורות בשום צורה לאתר, אבל מילא).

מרכז המבקרים ממוקם בשולי האתר הענק של השפד"ן, בין הסופרלנד והים, במבנה נפרד ונעים למראה. הביקור כולל סיור בתוך צינור ביוב בקוטר ענק, צפייה בשני סרטים ובמודל מואר, ולאחר מכן – סיור רגלי קצר בין הבריכות (זה נשמע פסטורלי, לא?)

לא פשוט למכור תשתיות כסיפור סקסי, ובטח לא תשתיות ביוב, וגם יש את כל העניין של העיסוק בקקי והריח המבחיל וכל זה. לא פשוט. מרכז המבקרים של איגודן מתמודד עם זה לא רע, לפחות חלקית.

תחילת הסיור בחלל גדול מאוד שנמצא מעל פני השטח. יש שם כמה עמדות מחשב שלא היוו חלק מהמסלול שלנו וקיר ועליו שמות הרשויות המקומיות שמשתתפות בשפד"ן. חלקים מהרצפה שקופים ותחתם – רשת של צינורות ענק מרשימים. הסבר קולי מוקלט נותן את הסיפור הכללי של השפד"ן. חלל מבוזבז לגמרי.

מכאן יורדים למטה לתוך רשת של צינורות ענק חשוכים מתחת לבטן האדמה. הירידה והכניסה לתוך הצינור מעבירים יפה ובצורה חווייתית את נושא "התשתיות" שבו אנו עוסקים.

מסביב עמדות הסבר בצורת משקפות שנותנות מידע בסיסי על השפד"ן.

האמצעי הטכני נחמד, המידע כתוב ביבשושיות תוך חזרה על נתונים שכבר שמענו לפני דקה. דלות החומר הזו תחזור גם בהמשך.

חלק מהמידע מועבר באמצעות מערכת צינורות הצמודה לקירות הצינור המרכזי. פטנט נחמד. המידע המועבר – יבשושי וחוזר על עצמו.

לאחר הליכה קצרה מגיעים לחלל התצוגה הראשון. סרט מוקרן על הקיר מעל דגם גדול של השפד"ן. הסרט מתאר את תהליך טיהור השפכים והדגם מאיר את החלק הנדון.

ההסבר היה טוב למדי לטעמי, לא יותר מידי טכני. הבנות שלי לא הבינו ממנו הרבה. אולי זה היה מהיר מידי, ואולי היו יותר מידי אנשים סביב הדגם כך שהן לא באמת ראו אותו. סביב הדגם מוצבים כמה מיקרוסקופים בכאילו שאם מציצים בהם אפשר לראות סרטונים של חיידקים מפרקי ביוב. מעניין.

משם הולכים לסרט המרכזי והנחמד מאוד. הסרט מציג 24 שעות בחיי הכרך התל אביבי במהירות מטורפת. מציג את מורכבות הקיום ואת אינסוף הפעולות שאנחנו מבצעים ביום, שחלקן הגדול מייצר תוצרים שהשפד"ן אוסף ומטהר ביעילות גדולה. סרט אפקטיבי מאוד. קצת חבל שיותר מידי פריימים בתוכו לא צולמו בארץ ונראים לקוחים מכל מיני מאגרי חומרים בנאליים.

אחרי הסרט עולים בחזרה לפני הקרקע ולאור היום ויוצאים לסיור קצר בבריכות הטיהור. הריח די נורא.

מימין – בריכות מגעילות בשלב טיהור מתקדם, משמאל – בריכה נקייה למדי עם מי קולחין לפני ההחדרה לדיונות, שזה השלב הסופי בטיהור.

בסוף הביקור – התכנסות אחרונה ליד דגם שמציג את תהליך החדרת מי הקולחין לדיונות ושאיבתם החוזרת לצורך השקיית שדות הנגב.

סך הביקור – כשעה.

קצת מחשבות על המוצר:

מאוד אהבתי את התשתית הפיזית של התצוגה. רעיון ההליכה בתוך צינור מדליק וגם באמצעי העברת התוכן הושקעה מחשבה יצירתית מצוינת.

התכנים, אולי למעט הסרט האחרון, דלים ויבשושיים. חסרה לי כאן יד כותבת אמיתית, שלא לוקחת את הברושור המקצועי והופכת אותו לסדרת ססמאות המפוזרת לאורך המסלול. חסרה לי איזו האנשה נחמדה של הסיפור (רוצים להתפרע? בואו נעקוב אחרי גוש צואה מהשירותים ברמת גן ומסעו עד להשקיית שדות הנגב, יש כזה משחק סלולארי שהילדים קרועים עליו, לא?)

השורה התחתונה והקובעת – הילדות התרשמו מאוד ויודעות איזה דבר חדש או שניים על ביוב. גם משהו, לא?

ואלה העושים במלאכת ההקמה:

.