סיפור אנושי פטריוטי או גיאולוגיה, בואו נחשוב איזה סיפור ינצח

ביקרתי לפני כמה ימים במרכז המבקרים המחודש במצפה רמון. הוא מחליף את מרכז המבקרים הישן, שהוקם בשנת 1988 ובאמת היה מיושן מאוד, כמעט ללא שינויים חיצוניים במבנה הנפלא שתכנן האדריכל רפי לרמן.

מרכז המבקרים רמון לפני השיפוץ, מבט משפת המכתש והתצוגות בפנים. רפי לרמן 2

(התמונות של האתר הישן מתוך האתר של אדריכל רפי לרמן)

מרכז המבקרים החדש משלב שני סיפורים שאין ביניהם שום קשר נושאי למעט שמם המשותף- סיפורו של הטייס אילן רמון וסיפורו של מכתש רמון.

לאחר כניסה למבואה החדשה של המבנה, הולכים המבקרים במסדרון חצוב בסלע, מקורה בסבכת מתכת דמויית כוכבים, שבטח אמורה לייצר אווירה חללית (אבל לא כל כך מצליחה, עדיין – מבואה יפה).

משם מגיעים לחלל הראשון, שמוקדש לסיפורו של אילן רמון. תמונות מוארות על הקירות, טקסטים על תולדות חייו, דגם של המעבורת קולומביה וגולת הכותרת – קפסולה שקופה ובה מדיו של אילן רמון טייס החלל. אחרי כמה דקות מתחילה מצגת תמונות עם מוזיקה מרגשת על גבי מסך קטן מידי (מוטיב חוזר בכל האתר). באופן מפתיע – המצגת הפשוטה אפקטיבית מאוד והקהל נשבה בסיפור הבאמת מרתק של אילן רמון.

חליפת החלל של אילן רמון דגם הקולומביה

החלל הבא – מעלית דמויית חללית שלוקחת את המבקרים לקומה השניה ששייכת כבר למבנה המקורי. לא כל כך הבנתי מה חלליתי במעלית הזו – מעלית גדולה ואיטית מידי. בזמן שהיא עלתה למעלה ראיתי בעיני רוחי כוכבים מוקרנים על קירות המעלית, איזו ספירה לאחור באנגלית ברמקול מהדהד. ככה צריכה להרגיש מעלית חללית!

החלל הבא – אולם ההקרנה המרכזי. אולם בעל חזית מעוגלת מחופה בוילון כבד, מאחוריו מסתתר החלון המופלא המציג את נוף המכתש. כאן מסופר סיפורה של מעבורת החלל קולומביה עד לסופה המר. אמצעי המדיה שנבחר הוא הקרנה כפולה. על וילון המסך האחורי מוקרן מיצג מאוד בעייתי מבחינה טכנית ובעיקר אווירתי באופיו, ועל מסך קדמי (שוב קטן מידי וקרוב מידי לצופים הראשונים) הסיפור המרכזי של הטיסה האחרונה של מעבורת קולומביה. בסוף המיצג, אחרי שנפרדנו מאילן רמון וגם מבנו אסף נפתח הוילון לאיטו ונחשף הנוף עוצר הנשימה של מכתש רמון.

שני מסכי ההקרנה המסך נפתח ונוף המכתש מתגלה

זה אמור להיות המיצג המרכזי של הביקור כאן וככזה הוא לגמרי מפוספס. ההקרנה על המסך האחורי הגדול עקומה וגלית ומתנועעת על הוילון הלא ישר ולא מתקשרת בשום צורה להקרנה על המסך הקדמי (הקטן מידי, כבר אמרנו?). עזרי שביקר איתי במקום פינטז על הקרנה על גבי משטחים שמחפים את החלון כתריס ושבסיומה של ההקרנה מסתובבים על צירם, וחושפים את נוף המכתש הקסום מאחור. אחלה רעיון.

החשיפה לנוף המכתש מסיימת בעצם את סיפורו של אילן רמון ומכאן מתחיל סיפור המכתש. הליכה קצרה דרך ויטרינה ובה כמה מזכרות מאילן רמון מוליכה אותנו לחלל המרכזי המעוגל שבמרכז המבנה. לאורך המסדרון מוצבים דגמים דינמיים מוצלחים מאוד להפעלה עצמית שמדמים תהליכים גיאולוגיים שונים – בלייה של אבן, תהליכי קימוט של שכבות וכו'. הדגמים יפים ונחמדים – הקשר למכתש ולתהליכים שקורים בו – קצת לא ברור. גם אין כל כך זמן לשחק בכל הדגמים היפים האלה כי מיד מתחיל המיצג הגיאולוגי המרכזי. על הבמה במרכז החלל התחתון ניצבת מן שעועית בד ענקית ולא ברורה שמתחילה לזוז ולהתפתל ועליה הקרנה נפלאה בתלת מימד שמסבירה את התהליכים הגיאולוגיים המאוד מורכבים היוצרים את מכתש רמון. אני חוששת שהקהל כל כך נפעם מהשעועית המרקדת שהוא שוכח להקשיב להסברים, אבל זה באמת מיצג נפלא.

דגם גיאולוגי

לא היה לי שום סיכוי להצליח לצלם את זה. זה צילום מהאתר של גדי מהטוב שאחראי לכל הדגמים הגיאולוגים במקום.

מה חסר כאן? מוצגים אמיתיים: כמה אמוניטים שאפשר ללטף, כמה סלעי דייק צבעוניים מרהיבים שיובאו מקרקעית המכתש. הכל כאן קצת פלסטי מידי ולא מספיק מחובר למקום.

זה בעצם סוף הסיור. באולם האחרון מוקרן סרט (על מסך, כצפוי, קטן מידי) שמציג את פלאי המכתש, נחמד, ויוצאים לשמש הקופחת.

התמזל מזלי ובמקרה ביום ובשעה שהייתי שם באה גם רונה רמון לראות את מרכז המבקרים שמנציח את בעלה וגם את בנה. היא נכנסה לדבר עם החבר'ה מכיתה י' מלוד אליהם התלווינו בסיור. היא שאלה אותם קצת איך הם התרשמו ומה הם זוכרים מהביקור שרק הסתיים. אף מילה על מכתש רמון, כמובן. הילדים היו נלהבים ונרגשים מהסיפור של אילן רמון, כל הבנים רוצים להיות טייסים, או לפחות "הכי קרביים שאפשר", הבנות עם דמעות בעיניים.

וזה בסדר – אילן רמון הוא דמות מופת אמיתית וראוי להנצחה, אבל סיפורו המרגש והפטריוטי בולע את סיפור מכתש רמון בלי ללעוס. ואחרי הכל מדובר במרכז מבקרים מרכזי של רשות הטבע והגנים. איפה מועברים כאן ערכי הטבע, הנוף ושימורם עליהם אמונה רשות הטבע והגנים, ומה הקשר שלה להנצחת אילן רמון? אמרו לי שבלי אילן רמון לא היו משיגים תקציבים לשיקום מרכז המבקרים. יכול להיות, בחיים האמיתיים עושים כל מיני פשרות, אבל מכתש רמון מפסיד בתחרות הזו בגדול. הוא ראוי שסיפורו יסופר בשקט ובניחותא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקור בתערוכה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s