מוזאונים במסגדים בישראל, על מה הם חשבו?

לא מעט מוזאונים בישראל, בעבר ובהווה, שוכנים ושכנו במסגדים שננטשו ב-1948. במקרים רבים – הישוב הפלסטיני כולו חרב, את המסגד שבמרכזו אי אפשר או שלא רצו להרוס, והוא נותר שריד כמעט בודד בנוף לקיומו של ישוב במקום בעבר הממש לא רחוק. המסגדים הנטושים כותרו בשכונות חדשות ונותרו כצלקת בנוף.

בחלק מהמסגדים הנטושים הוקמו מוזאונים, בדרך כלל תוך התעלמות מוחלטת מעברם הדתי וחוסר התייחסות לתפקוד הדתי הקודם של המבנה. זו החלטה שאולי ניתן להבינה בקושי בישראל המתגוננת והנבנית במהירות של שנות החמישים, שהיו חסרים בה חללים ראויים לתצוגה, בעוד המבנים היפים האלה עומדים שוממים. היום קשה יותר להכיל אותה.

יצא לי לעבוד בכמה וכמה מסגדים שהפכו למוזאונים. העבודה במקום כזה, שרוחות רפאים בלתי נראות סובבות בו, היא תמיד דילמה. האם לסרב? גם אם זו הדרך היחידה הקיימת היום בישראל לשמר ולשקם את המבנה הנטוש בתקציבי מדינה ולהשאיר לדורות הבאים להתמודד עם השאלה על תכניו של המבנה?

הנה כמה דוגמאות, אותן צילמתי כחלק מעבודת תכנון שעשיתי במקום:

מסגד אל בחרי, טבריה

מסגד אל בחרי (מסגד הים) הוא אחד השרידים היחידים שנותרו מטבריה העתיקה. המסגד הנטוש מצוי ממש על חוף הכנרת, ומהווה חלק מנוף הטיילת העירונית המוזנחת. בשנות החמישים והשישים שימש המבנה כמוזאון ארכיאולוגי מקומי, והוצגו בו ממצאים שנמצאו בחפירות באזור. בתצוגות לא היתה כל התיחסות לעברו הדתי – מוסלמי של המבנה. חלק מהממצאים עדיין זרוק בתוך חצר המבנה, למיטב ידיעתי. למרות הודעות שהעברתי לרשות העתיקות בנושא כבר לפני כמה שנים.

המסגד נטוש כבר עשרות שנים, מאכלס לעיתים חסרי בית ובמצב פיזי די מדורדר, למרות עבודות שיקום שביצעה במקום רשות העתיקות. כחלק מתהליך התכנון מחדש של תיירות טבריה, יש תכניות חדשות להסבת המבנה למוזאון, או מרכז מבקרים, כחלק מפרויקט אשר כותרתו (הצינית) היא "חצר היהודים". כאשר עסקתי בתכנון המקום התעקשתי להכניס למבנה המסגד לפחות תכנים של רב תרבותיות ורב דתיות. אינני יודעת מה יוצג בו בסוף התהליך.

המסגד הגדול, מגדל אשקלון

המסגד הגדול, במגדל אשקלון, משמש כבר שנים כמוזאון העירוני ומצוי כיום בשיפוץ ושידרוג, כחלק מהשיפוץ הכללי של שכונת מגדל.

(עדכון 8.6.15: עיריית אשקלון החלה בתהליך הקמה מחדש של המוזאון, הורידה את התצוגות הישנות, המופיעות כאן בתמונות, אך הפסיקה את הפרויקט באמצע, וכיום המקום סגור).

המוזאון מכונה בעיר "מוזאון החאן" בהתכחשות לעובדות ההיסטוריות האומרות שהמבנה מעולם לא שימש כחאן או אכסניה. זה היה המסגד המרכזי של העיירה מג'דל, אשר הוקמה במאה ה-13, לאחר חורבן אשקלון על ידי הממלוכים ופונתה מתושביה הפלסטינים לאחר קום המדינה. ראשיתו של המסגד כבר במאה ה-13 והוא הוקם בשלבים עד המאה ה-19. זה אחד המבנים הממלוכים השלמים ביותר בישראל. המבנה כולל חצר גדולה (מקורה כיום) וסביבה "מדרסות" (כיתות לימוד מוסלמיות) ומסגד. במבנה כולו משולבות אבנים וכותרות שיש מאשקלון העתיקה והוא במצב שימור לא רע בכלל. המוזאון הנוכחי, אם אפשר לקרוא לתצוגה הזו מוזאון, מצוי בתוך מבנה המסגד, החצר ריקה ובמדרסות יושבות גלריות של אמנים מקומיים. בסה"כ המבנה ברמת שימוש נמוכה מאוד.

תצוגות המוזאון עוסקות בחלקן בעת הזהב של אשקלון העתיקה (שכלל לא היתה באתר זה, אלא בגן הלאומי של ימינו) ובחלקן בסיפורה של עיירת העולים מגדל והקמת אשקלון הישראלית. התצוגות אינן מתיחסות כלל לעברו הדתי – מוסלמי של המבנה. ה'מחראב' מוסתר חלקית והקירות המקוריים של המבנה מכוסים קירות גבס ואבן ההופכים אותו למן "קוביה לבנה" מוזאלית עלובה למדי.

בתכנון החדש של מרכז המבקרים המתוכנן במקום צפוי חלל המסגד לעבור שיקום מלא ולספר את סיפורה של מגד'ל המוסלמית, אינני יודעת כיצד יתמודדו (אם בכלל) עם סופה הטראגי. בכל אופן – זהו שיפור ניכר לעומת המצב הנוכחי.

מוזאון החאן מהווה את מקרה המבחן בעבודת הסיום שלי בלימודי המוזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אותם אני מסיימת השנה. בהצעה שלי המוזאון מתקיים בחצר רחבת הידיים ובמדרסות, בעוד המסגד משוקם באופן מלא ונשאר ריק, להצצה ולצפייה במבנה העתיק העומד בפני עצמו. זה באמת מבנה מרשים מאוד.

המסגד במגדל דוד

דוגמא טובה בעיני (שאצרה, כמובן, רנה סיון) להתיחסות מוצלחת למסגד בקומפלקס מוזאלי נמצאת במגדל דוד. תצוגת הקבע במגדל דוד היא כרונולוגית, לכל תקופה בתולדות העיר מוקדש חדר נפרד. בתכנון המוזאון נקבע כי חלל המסגד יוקדש לתקופה המוסלמית של העיר, ושאר התקופות שלפני ואחרי התקופה המוסלמית הסתדרו על פי אילוץ נכון זה.

בחלל התצוגה עצמו הושאר איזור התפילה, הכולל את המחראב ודוכן התפילה היפה, ריק מתצוגות ומשוקם היטב. הכבוד המגיע לחלל תפילה מקודש נשמר כאן היטב לטעמי. בעיני זו התמודדות מצויינת עם המצב הטעון פוליטית עד קצות השערות.

ואי אפשר לסיים רשומה שכזו בלי להזכיר את המסגד הגדול בבאר שבע, ששימש כמוזאון העירוני מ-1953, ניטש ב-1992 לאחר שנקבע כמבנה מסוכן, ולאחר שעיריית באר שבע ביקשה לחדשו כמוזאון בשנת 2000, הגישה התנועה האיסלמית בג"צ נגד החלטת העירייה. לאחר 9 שנות דיונים החליט בג"צ כי מוזאון יקום במבנה, אך הוא יוקדש לאיסלאם ולאמנות האיסלאם (על פי ויקיפדיה), ואכן צעדים ראשונים בתכנון המוזאון החדש מתבצעים בימים אלה, כך שמעתי. לדעתי סיפורו של מוזאון באר שבע מקפל בתוכו את כל התהליך שעבר על מסגדים שהפכו למוזאונים בישראל.

ביני לביני אני בוחנת את עצמי – נניח שהיו רוצים להפוך בית כנסת נטוש, בעיירה שכל יהודיה הושמדו בשואה, נניח בהונגריה, למוזאון לתולדות המקום. הקמת המוזאון מאפשרת את השיקום הפיזי של המבנה והשארתו הפיזית לדורות הבאים, מאזכר את קיומם של יהודים בהיסטוריה של המקום ומכבד את זכרם. אין לי בעיה עם זה, בכלל לא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקור בתערוכה, עבודות שלי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s