רואים אותם בשנים האחרונות יותר ויותר. שלטי סיפור, שלטי מידע, שלטים המשלבים תמונות עתיקות וטקסט מידעי או סיפורי. שלטים על בניינים, באתרי קרבות, באתרים ארכיאולוגיים. מנסים להתמודד עם המעבר החד שעושה העין האנושית בדור האחרון מהמילה הכתובה למידע הויזואלי, ומשלבים תמונות, שרטוטים, מפות פשוטות. מנסים להתמודד עם טקסט ארוך דיו כדי להיות מעמיק וקצר דיו כדי שהאדם הממוצע יעמוד ויקרא עד הסוף. צריכים להתמודד גם עם הדרישה לשלוש שפות או יותר.

חלקם פשוטים ונקיים, חלקם מצועצעים ומקושטים. בחלק גדול מהם יש יותר מידי מילים מיותרות.

כמה כללי יסוד לשלט מידע תיירותי:

30-50 מילה לכל היותר.

תמיד לכלול מידע ויזואלי, בלעדיו הסיכוי שמישהו יעצור ליד השלט קטן משמעותית.

כל מילה צריכה להיבדק מאתיים פעם, קודם כל על ידי מומחה לתחום בו השלט עוסק (לא תאמינו כמה שגיאות כתובות בספרים ובאינטרנט, צריך גיבוי מדעי\מקצועי), ואחר כך על ידי מגיה תוכן ולשון מקצועי. (גגלו למשל את "בת התוכן" – בתיה עופר עורכת תוכן נהדרת). מה שנחרט באבן\בקרמיקה\בזכוכית\במתכת הרבה יותר קשה ויקר לתקן.

כל הטקסט כתוב בעברית, ערבית ואנגלית. על פי החוק במדינת ישראל כל הכותרות הראשיות חייבות להיות בעברית ובערבית. אני מתעקשת לתרגם הכל, עם קצת מאמץ זה אפשרי.

שלטים צריכים להיות נגישים לכמה שיותר אוכלוסיות – כתובים ברור, באות גדולה (לפחות 9 מ"מ), עם רווחים ראויים בין שורה לשורה, בקונטרסט טוב ובולט לעין.

(אני לא נכנסת כאן להנחיות הנגישות העכשוויות, בעיני מדובר ב-over shouting  קיצוני שמביא לתוצרים מכוערים במיוחד, אבל הן שם וצריך להתיחס גם אליהן)

הנה כמה דוגמאות לשילוט מידעי מהארץ ומהעולם (את רובן אני צילמתי, אלא אם כתוב אחרת. מיקום התמונה יתגלה כשתניחו את סמן העכבר על התמונה)

ואחרונה חביבה – דוגמא ראשונה מפרויקט השילוט שאני אוצרת ומנהלת ביפו העתיקה, במסגרתו יוצבו 34 שלטי מידע וסיפור, על מבנים ואתרי ענין ביפו העתיקה.